את הפוסט הזה כתבתי כבר לפני שנה, קצת לפני יומולדת 39, אבל לא פרסמתי אותו בסוף. אז עכשיו שה-40 הגדול מתקרב, אני חושבת שהגיע הזמן להעלות פוסט ווישליסט חדש, לעדכן את רשימת המתנות שאני רוצה, או שאשמח שאחרים יגשימו לי ובכל מקרה – בהודיה גדולה על כל מה שיש, שרק ימשיך כל הטוב הזה ושנזכה להרבה חיבוקים ונשיקות, בתוך המשפחה שלנו ועם המשפחה המורחבת והחברים, כי זה הדבר החשוב באמת.

סיכום הפרקים הקודמים: זו כבר השנה החמישית שאני כותבת ווישליסט יומולדת, בעיקר בגלל שהוא עוזר לי להתפקס על דברים שאני רוצה להגשים בין יום הולדת אחת לשנייה, וכולל דברים שאת רובם אני או דבירי בן זוגי דואגים לקנות במהלך השנה (הוא ממש מתייחס לזה כרשימת קניות – תודה מאמי :)).
ווישליסט יומולדת 38, ווישליסט יומולדת 37, ווישליסט יומולדת 36, ווישליסט יומולדת 35.

חגיגות יומולדת 40

השנה אני חוגגת יומולדת 40, ובשונה מהשיר של הילדים על רכישות של עוד ועוד מוצרים שישמחו אותי לרגע, כל מה שאני חושבת עליו זה הרגעים המקסימים שמשמחים אותי, בכל יום בשנה. מביקור בארץ שבמהלכו לא יכולתי להפסיק להתרגש ולחייך מרוב שמחה להיות עם המשפחות האהובות שלנו והחברים הקרובים, דרך הרבה מאוד רגעים מקסימים בבית שיצרנו לנו פה באנגליה, טיולים ואירועים שהיינו בהם ועד הגשמה עצמית שלי בעבודה ומציאת עסק חדש שהוא עוד יותר אני, ואני נהנית מהדרך עם כל מה שהיא מביאה.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כבר שנים זה מדיטציה. זה בא בתקופות שבהן אני עושה כמעט כל יום 5-10 דקות עם אפליקציית Headspace, ויש תקופות של הפוגה או שאני עושה פעם ב.., והיום בבוקר לפני שישבתי לכתוב את הפוסט הזה עשיתי מדיטציה בשם Being and Becoming, שדיברה על זה שאנחנו חיים הרבה במרדף אחר עוד מוצר, עוד הישג מקצועי או אישי, עוד הצלחה שלנו או של הילדים, בזמן שההוויה שלנו, ההווה שלנו, בו אנחנו פשוט אנחנו בלי תלות של שום דבר קצת נדחקת הצידה.
לכן, בפוסט השנה אני רוצה לגעת בשני דברים חשובים – ההוויה שלי היום וברעיון שקראתי אצל אנאבל (אנה קופ), רשימת ההודיה שלי – כל הדברים שאני מודה עליהם בחיים שלי, בשנה הזו ובכלל.

רשימת ההוויה שלי

מי שמכירים אותי טוב יודעים שתמיד הייתי ילדה חולמנית, חולמת בהקיץ בכל הזדמנות. כשיצאנו לרילוקיישן היו לכולנו כמשפחה ולי אישית חלומות גדולים, דברים שחשבנו שיקרו ושאיפות גדולות של מקומות לבקר בהם, הרגלים חדשים לאמץ והתפתחות אישית של כל אחד מבני המשפחה.

רילוקיישן כמו כל רילוקיישן אמנם נשמע חלומי ויש הרבה שרוצים לצאת לדרך הזו במחשבה שזה ישפר את הכל, אבל המציאות היא לרוב שונה. במיוחד מציאות שבה עושים רילוקיישן בזמן מגיפה עולמית. אחד הדברים שהרגשתי ישר איך שהגענו הנה והתגבר עם הזמן זה ההבנה שבחו"ל, להיות יהודיה זה לא מובן מאליו. הרבה דברים לא מובנים פה מאליהם, אבל זה אחד הבולטים.

אמנם הילדים שלנו בבית ספר יהודי, ואנחנו חלק מקהילה של ישראלים, אבל בישראל להיות יהודיה זה מובן מאליו. לא צריך לחשוב מה המסורות שהילדים לוקחים הלאה כי את הרוב לומדים בבית ספר ובגן, לא צריך לחשוב על מסורת שישי כשהולכים הרבה למשפחה, הכל קורה מעצמו. אבל פה, אם אנחנו לא ניזום, לא נחשוב מה הדברים ביהדות שכן חשוב לנו להעביר לילדים שלנו – זה פשוט לא יקרה. אז התחלנו פה במסורת של קידוש בשישי עם ארוחה מיוחדת בדרך שלנו, מה שלא היינו עושים לבד כמעט אף פעם בישראל.

היו עוד הרבה שינויים שקרו לנו, והרבה מסורות משפחתיות שהתחלנו ופיתחנו פה. אחד הדברים שאני ממש אוהבת פה זה שכל חג הוא חגיגה. כל חג הוא הזדמנות לקשט את הבית, לשים שירים מתאימים בכל הקניונים ויש הרבה מסורות שכיף לצפות בהן ולחגוג אותן כמישהי שבאה לכאן לתקופה.

בגלל שאנחנו אוהבים לחגוג ואוהבים חגים, לא רק שהתחלנו לחגוג יותר בכיף את החגים היהודיים אלא שהחלטנו שאם אנחנו כבר כאן – נחגוג את כל העולמות. וכך יוצא שכל כמה שבועות אנחנו חוגגים חג אחר, משדרגים משנה לשנה את הקישוטים שאנחנו מכינים, "מתחרים" די בהצלחה במשפחות אחרות בשכונה אותם אנחנו מכנים בשם הכללי "משפחת נסחפתי", ונהנים לראות את הילדים לומדים עוד על חגים, מסורות ולכידות משפחתית.

עוד שינוי הוויה, הוא בתהליך שעבר עליי פה מבחינת העסק. הגעתי לאנגליה בטוחה שאני הולכת לכבוש את העולם עם יומני הטיול שלי והבלוג הזה, שאני הולכת להיות כמו היוטיובריות שאני כל כך אוהבת לעקוב אחריהן כבר שנים, עם סטודיו וולוג וליין מוצרים משלי, ולתקופה די ארוכה הייתי ממש בתוך זה, בין לבין סגרים של הקורונה.

אבל עם הזמן הבנתי, שלדחוף אבן במעלה הר זה לא משהו שמתאים לי כבר היום, שהקצב שפעם אהבתי של הכל מהר מהר, ולבלוע את העולם, כבר לא משרת את הנינוחות שבה אני נהנית לחיות את החיים ובכלל – שבא לי עסק שלא כולל מוצרים פיזיים שצריך לדאוג אם הגיעו או לא, אם המשלוחים התייקרו או אם הוצאתי החודש כבר ליין חדש.

רשימת ההודיה שלי

מכירים את רשימת התודות באוסקר, שבה מודים לכל מי שהביאו אותנו עד לפה?
אז הפעם אני רוצה לעשות משהו קצת שונה, שיוצא מהשגרה אפילו של עצמי, וזה להודות לעצמי, להכיר בדברים שלמדתי ובמה שהשגתי. אמנם לימדו אותנו ש"אין הנחתום.." אבל הנחתום הזו למדה בשנים האחרונות לתת מעצמה כל כך הרבה, שהגיע הזמן שהיא תגיד לעצמה תודה רגע לפני גיל 40.
שנה שעברה ביקרה אותנו אמא שלי וכמה חודשים אחרי זה ביקר אותנו חמי, ויצא לי לטייל ולדבר עם שניהם המון, והבנתי שהגישה שלהם לחיים בגיל 60+ די דומה לשלי כבר היום – שחשוב ליהנות מכל רגע, לטייל, ליהנות מנופים, להיות נוכחת כמה שיותר עם הילדים ולהוקיר כל דקה של חיבוקים ואהבה זוגית.

• אני מאושרת שהגעתי לראות את הדברים האלה כבר בגיל הזה, להבין שאף אחד לא רודף אחריי, שאף אחד לא סופר לי הצלחות חוץ ממני, ושאני יכולה להגשים כמה חלומות שרק אבחר.
• אני מודה על הקשיים והתהליכים המורכבים שעברתי ועברנו כזוג בדרך להורות, שמהם למדתי כמה אני חזקה ויכולה להתמודד עם כל מה שבא, גם אם זה לפעמים נראה בלתי אפשרי.
• אני מודה על ההחלטה להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, להשאיר את הילדים בבית עד גיל מאוחר יחסית איתי ועם מטפלות שונות, כדי ליהנות מלגדל אותם.
• אני מודה על זה שלמדתי מה זה הורות עוטפת ומחבקת מאמא שלי, כמה כיף זה לחזור הביתה בגשם לבית חם ומריח מאוכל טעים, או כמו ששי-לי אמרה לי לאחרונה: "האוכל טעים כי את עושה אותו עם כל הלב שלך".
• אני מודה לעצמי שלמדתי להיות אמא מאפשרת לילדים שלנו, שמוקירה כל אחת ואחד על הייחודיות שלהם, על החוכמה, הרגישות וההבנה של החיים כבר בגיל שלהם היום, ועל הרצון לתת להם כמה שיותר מידע על העולם ואיך להסתדר בו, גם אם זה ממש מחוץ לקופסה.
• אני מודה לדביר ולי שבחרנו, עם כל הקושי והגעגועים, כן להגשים חלום משותף ולגור בחו"ל תקופה, לאפשר לילדים שלנו להפוך לדו-לשוניים, להתגבר על קשיים חברתיים, קשיי שפה וקשיי הסתגלות לשגרה אחרת לגמרי.
• אני מודה לי שאני אף פעם לא מפסיקה ללמוד, תמיד שומעת פודקאסטים, קוראת, לוקחת קורסים ומעשירה את עצמי בידע שרק גורם לי לרצות ללמוד עוד.

ולרגע שכולנו חיכינו לו… רשימת המתנות שלי

טוב, בכל זאת לא חשבתם שאשאיר את הרשימה הזו מיותמת לגמרי ממוצרים, נכון? האמת שחשבתי לסיים את הפוסט בפסקה הקודמת, אבל אני יודעת כמה הפוסט הזה כן תורם להתפתחות שלי כשאני מציינת מה אני רוצה לעשות ומה עשוי לעזור לי להגשים את זה, וחוצמזה, צריך לתת לדבירי מקום קל למצוא לי בו מתנות מתאימות 🙂

ללכת להופעת מוזיקה – עדיפות לטיילור סוויפט, אד שירן, קולדפליי או וואן ריפלבליק. הסיכוי שלי ללכת להופעה של מישהו מהם פה בחו"ל גבוה בהרבה מאשר בארץ, אז אם ייצא – יהיה מגניב. ואם נלך יחד עם הילדים – הכי טוב ☺️

לחזור לצייר – זה לא באמת דורש ממני משהו, אלא פשוט להחליט שאני עושה את זה, ולהתחיל. אייפד מתאים עם פנסיל ושלל מחברות כבר מחכים לי.

לקנות לי משהו של המותג האנגלי BAN.DO – לא שאני באמת צריכה משהו מהאתר שלהם, אבל אני אוהבת לעקוב אחריהם בשנים האחרונות, ובא לי שיהיה לי משהו שלהם.

לשדרג את המיקרופון שלי – נכון להיום יש לי מיקרופון נחמד, אבל כיוון שאני רוצה השנה להמשיך להקליט את הפודקאסט שלי, את הקורס הדיגיטלי וללוות עוד עסקים בליווי אישי ולעשות עוד הרבה לייבים בקבוצה ובכלל – יכול להיות שהגיע הזמן לשדרג את המיקרופון למשהו קצת יותר מקצועי, עם זרוע שזזה יותר שקט וחלק.

משהו שלא היה בכל הווישליסטים הקודמים – מקומות שאשמח לנסוע אליהם – השנה התחלנו הרבה יותר לטייל בטבע וממש לאהוב את זה. אז אשמח השנה לבקר באירלנד, בעוד ערים בסקוטלנד, לחקור עוד את אנגליה עם מקומות שעדיין לא היינו בהם ובכלל – ליהנות ממסלולי טבע ומעונות השנה היפייפות.

מחשב חדש וחזק – אני עובדת כבר כמה שנים עם נייד ממש מצוין עם מפרט טוב, אבל עדיין מדי פעם בודקת האם צריך להחליף אותו למחשב חדש (ואפל עם המחשב הורוד החתיך שלהם לא עושים לי חיים קלים, אפילו שאני מעדיפה נייד).

לוח peg מעץ, לקישוט המשרד בבית – כשנכנסנו לבית פה היו לי הרבה חלומות לגבי חדר העבודה. רובם הגשמנו, אבל עדיין הקירות נותרו די לבנים וריקים, אז אשמח לקשט אותם עם משהו ייחודי שיהיה לי כיף להסתכל עליו בזמן העבודה ולשים עליו קישוטים שלי. דוגמה 1, דוגמה 2 ודוגמה 3.

ולבסוף, I saved the best for last – הדבר הכי חשוב לי השנה ובכלל זה להיות עם המשפחה המורחבת שלנו, להתחבק ולצחוק. אז כל הזדמנות שתהיה לנו – אקח אותה בשתי ידיים.

שתהיה שנה מבורכת, מלאה חיבוקים, שמחה ואהבה.