המון שאלות עולות אצלנו ההורים לגבי אוכל והקטנטנים שלנו. מה נכון לעשות? איך לגשת אליהם? איך להתמודד עם סרבנות? מה התפריט המומלץ לכל אחת מארוחות היום או איך אנחנו יכולים ללמד אותם כישורים נוספים סביב שולחן האוכל?
חלק מהשאלות הללו גם עולות בקבוצת הפייסבוק של הבלוג ובדף הפייסבוק שלו ולכן החלטתי לארח בבלוג אנשי ונשות מקצוע נוספים שיכולים ללמד אותנו, ולהאיר בתובנות על השאלות הללו.
והפעם – אני שמחה לארח את מלכה ניוסטדטר, מאמנת ומנחת קבוצות הורים ב-הורים בראש.
את מלכה זכיתי להכיר השנה באופן אישי במסגרת פגישות קפה שאני עורכת מדי חודש, המקצועיות והידע הרב שלה בנושא ההורות פשוט הקסימו אותי ולקחתי ממנה המון תובנות כבר מהמפגש הראשון שלנו, אז אני ממש נרגשת שהיא מתארחת בבלוג השבוע.
מחזירים את הכיף לארוחות עם הילדים
אמהות רבות חוות ספקות ותסכול סביב ילדים קטנים ואוכל. אנחנו לא בטוחות אם הם אוכלים מספיק, או מה לעשות כי הם אוכלים יותר מדי, לא יודעות האם לאמץ תזונה מסויימת, או לא, מתלבטות בקשר לממתקים וחטיפים, האם ארוחת בוקר לפני הגן זו חובה או לא.
הנה 3 שלבים לבניית תודעה מעצימה וחיובית שתשרה רוגע בהתנהלות סביב אוכל
שלב 1 – אמון בעצמי
כמו שבשלניות מעולות ושפים לא נצמדים למתכון אלא לוקחים ממנו השראה, כיוון ואז עושים לפי הטעם שלהם לפי התבונה שלהם, ככה גם עם גידול ילדים. אין דרך אחת נכונה ואין מתכון.
אז לכי עם האמונה שלך, עם הערכים שלך ומה שמתאים למשאבי הזמן, הכסף והכח העומדים לרשותך וגם תרשי לעצמך לשחק, להתנסות, ליהנות מהדרך!
סבתא שלי הייתה אומרת ביטוי ביידיש שפירושו "מה כבר יכול להיות לא טעים בזה?" וסבתא אחרת הייתה אומרת לילדים "אתה לא שביר כמו הסרביס של שבת". אוכל זה הרי לא רק תזונה, זה גם צבעים ומרקמים וריחות וחוויות משותפות לנו ולילדים.
כשהראש ממוקד בדברים האלה בכיף של האוכל ובקשר עם הילדים אז הוא משוחרר מלחץ ופחד והכל עשוי להתנהל יותר ברוגע.
שלב 2 – אמון בילד/ה
ילדים נולדים עם ראש פתוח ומוכנים ללמוד את כל מה שמלמדים אותם
ילד הודי לומד לאכול אוכל הודי
ילדים סיניים וצרפתיים לומדים לאכול את מה שההורים אוכלים
ואילו משפחות שעלו לישראל מכל העולם ילדיהם לומדים לאכול את המאכלים שאוכלים בבית שלהם
בין עם מארץ או עדת המוצא ובין עם מאכלים חדשים שמאמצים לתוך המשפחה
הנחת היסוד היא שהילד יאכל את מה שאתם אוכלים!
כי הוא רוצה ללמוד ולהתאים את עצמו לבית ולמשפחה, הוא חלק מכם!
שלב 3 – תני לאמון לקדם אותך במטרה
לקשר בין הורים וילדים יש מטרה
והיא שילדים ילמדו מההורים להיות אנשים טובים.
את זה הם לומדים ממי שהם הכי קרובים ומחוברים אליהם
זה כמובן אנחנו, ההורים.
ולכל ילד איכפת מאד מההורים שלו
אין מצב שלא
הוא לא משווה אותך לאמא אחרת, או לאף אחד
את חשובה לו כי הוא שלך, זה כל כך פשוט ויפה
כשאני נותנת לאכול אני גם מחנכת להתנהגות
מקובלת בבית שלנו. הם לומדים איך אוכלים יפה,
לא לבזבז, להגיד תודה, לערוך שולחן, להגיש, לפנות…
והם גם בודקים אותנו. והם מאד יצירתיים בבדיקות האלה.
הם לומדים מה מפעיל, משגע ומפוצץ אותנו.
לפעמים אני חושבת שזה סוג של משחק בשבילם
כאילו הם רואים עלי כל מיני נורות וצלצולים
ומצחיק אותם להתנסות בלהדליק ולנגן …
הם לגמרי לא מודעים לזה, אבל זה בכל זאת קורה
אם את לא רוצה לשחק את המשחק, אז אל תשחקי
תגיבי בענייניות, תטפלי במה שנזרק או נשפך
הרבה פעמים כשאני לא עושה מזה דרמה,
אחרי כמה פעמים הם מבינים ומתאפסים.
ארוחות הן הזדמנות מצויינת לקדם את ילדינו
צעד אחרי צעד, להיות אנשים בוגרים!
לסיכום
לבן הזה, לבת הזו, יש אותך!
את אמא שלהם!
זה קשר נצחי ונפלא
גם כשהוא לא מושלם
הם לא צריכים מושלם, הם צריכים אותך
ושאת מכינה להם אוכל
לא משנה אם זה קנוי או מסבתא
או שעמלת עליו במו ידייך
את עושה דבר נכון ונפלא
שאמהות תמיד עשו וממשיכות לעשות
לייצר ולטפח חיים חדשים
מזה את יכולה לקבל שמחה ובטחון
שאת מיטיבה איתם
ושהם מקבלים ממך את מה שאת הכי חושבת שנכון
גם אם הם עוד לא למדו לקבל את זה בהבנה או בשמחה
אפשר להתמיד, והם ילמדו
אפשר גם לנסות דברים אחרים
העיקר תסמכי על עצמך
כי גם כשמראים לך אחרת
הם הכי סומכים עלייך בעולם
כי את
אמא
מאחלת לכולנו ארוחות עם הילדים שמוסיפות קרבה ומחזקות את הקשר בינינו
על האורחת שלנו:
מלכה ניוסטדטר, אמא ל-6 בגילאי 7-20, מלמדת איך להשתמש בכח החשיבה שלנו, בתודעה, כדי לפתור בעיות ביחסים עם הילדים.
"כשאני מתרכזת בבעיה, אני רואה רק אותה. כשאני משנה הסתכלות, מרימה קצת את המבט מעל הבעיה, אני מאפשרת לעצמי לראות מגוון פתרונות שלא ראיתי קודם, ולבחור בדרך שהכי מתאימה לי. כי אף אחת לא הביאה ילדים בשביל להתווכח איתם … אנחנו הכי בעולם רוצים קשר טוב וזורם, וזה אפשרי!"
את הגישה שלה "הורים בראש" מלכה מלמדת דרך הרצאות וחוגי בית, ממליצה לכם לעקוב אחרי דף הפייסבוק שלה, שאפשר ללמוד בו הרבה על הקשר שלנו עם הילדים שלנו ועל עצמנו כהורים.
