כשהגענו לאנגליה לא היה לי מושג בכלל כמה מקפידים פה על מיחזור, או כמה מקפידים פה בכלל, על כל דבר. רק אחרי כמה שיחות עם חברות חדשות (ישראליות שגרות פה), הבנתי את גודל המשימה שלפניי. אז בואו אקח אתכם אחורה בזמן, לפתח תקווה (אל תפחדו, סבבה שם לגמרי, רוב הזמן).
בפתח תקווה לא היינו ממחזרים בכלל, היה לנו פח קטן מתחת לכיור שהיינו אחת ליום (לרוב) מורידים לפחים הירוקים למטה בבניין, מקווים לא להיתקל בריחות חזקים מדי או בחתול שננעל שם ובא לו להפחיד אותנו.
ידעתי שיש פח כתום וכחול, לא ממש הבנתי מה לשים בכל אחד מהם וגם לא באמת התאמצתי… היו כמה מקרים שניסיתי להפריד והבנתי שזה לא בשבילי אז הפסקתי, ותכלס – לא באמת היה לי דרבון לעשות עם זה משהו חוץ מנקיפות מצפון קלות על תרומה לזיהום הסביבה שעלו אחת לתקופה, לרוב אחרי צפייה בסרטון יוטיוב על חיות מסכנות.
מה למדתי על מיחזור כשהגענו לאנגליה?
קודם כל, פה בשונה מבישראל, אנחנו חיים בבית פרטי לעומת בניין, אז כבר כל התהליך קצת שונה (ונעים יותר), כי יש לנו 4 פחים גדולים בחניה של הרכבים, שהם רק שלנו. לקח לי זמן להבין מה הולך לכל פח ומה לעשות בתוך הבית עם הפחים, איך להפריד כבר בפנים כדי לא לצאת כל רגע החוצה (בקור), ואיך לשמור על הסדר והניקיון בפנים ובחוץ.
אבל.. מה עושים עם כל הפחים הצבעוניים האלה? ומה קורה כששמים את האשפה בפח הלא נכון?
אחרי הרבה חקירה של מה בדיוק הולך למה, הבנתי את השימוש של כל פח:
הכחול הוא לנייר וקרטונים (לרוב נסתם מארגזים של משלוחי האמאזון שפוקדים אותנו מדי יום)
החום הוא לאריזות פלסטיק, בקבוקים וזכוכית (לקח זמן ללמוד שבאריזות הם לא מתכוונים לצלופן הדק שאורז כל דבר פה בסופר, אלא לפלסטיקים כבדים יותר, והם דואגים לסמן על כל מוצר מה באריזה שלו למיחזור ומה לא.. גאוני! ומתיש..).
הירוק שבישראל משמש להכל, ולכן הטעה אותי הכי הרבה, הוא למעשה רק לפסולת של אוכל וגזם. ולא – בפסולת אוכל לא מדובר על האריזות שבהן בא האוכל, אלא רק לשאריות.. גם את זה לקח לי זמן להבין ותכף תגלו למה.
השחור, שהוא הפח הקטן והמשמעותי ביותר הוא לכל מה שלא נכנס לאחת מהקטגוריות האחרות. אם אתם משפחה של 6 נפשות או עומדים בקריטריון אחר של המועצה, אולי תזכו לקבל בחינם עוד אחד, אבל לבינתיים לא הצלחתי לשכנע אותם שאנחנו חמישה שאוכלים כמו שישה וצריכים את זה..
עולם של צבעים וכל כך הרבה כאב ראש.
עכשיו שלמדנו את כל זה, זה הזמן להבין…
איפה טעינו? ואיך דואגים שיעמדו פה בכללים?
בהתחלה, היינו מערבבים את הזבל, לא באמת מקפידים ומתנהגים הכי ישראלי שלנו (בקטע טוב 🙂 ).
אבל.. החבר'ה פה לא פראיירים ויש להם שיטות משלהם לדאוג שנקפיד:
- את הזבל מפנים בין אחת לשבועיים לאחת לחודש, תלוי בסוג הפח. לא מיינתם – תאכלו אותה עם הזבל תקוע בבית כי הפח בחוץ מלא.
- הפינוי ביום אחד של השבוע וצריך להוציא את הפח מהחניה (שביל סלול) לקו המדרכה, כאשר הידית של הפח כלפי הכביש (וכן, אם לא תשימו את הפח קרוב מספיק או בכיוון ההפוך או מפוצף ככה שהפח לא נסגר – לא יפנו לכם).
- הפח השחור מתמלא הכי מהר, כי הוא הכי קטן, ומפנים אותו אחת לחודש. לא תמיינו – תיתקעו עם הזבל בבית עד לפינוי, וכבר קרה לנו שגם אחרי שנתקענו כמה שבועות בבית עם זבל והשחור התרוקן, הזבל שהיה בבית מילא אותו לגמרי ככה ששוב נתקענו…
- אסור לבלבל בין סוגי האשפה – תשימו אריזות בפח הירוק – לא יפנו אותו (והם בודקים ופותחים שקיות..), תשימו אשפה שהיא לא נייר בכחול – לא יפנו.. הבנתם את הקטע.
- רוצים להתלונן שלא פינו לכם? אין בעיה, תיכנסו לאתר, תמלאו כמה דפים של פרטים אישיים ובסוף תגלו שכבר התלוננו עליכם שלא הפרדתם נכון ולכן לא פינו… true story 🙂
- שמתם אשפה של הפח הירוק בשקיות לא מתכלות – wrong! לא יפנו לכם. יש שקיות מיוחדות שמתכלות מהר וכדאי לשים בהן את הזבל הירוק (ששש אל תגלו, אבל השקיות האלה באמת נפלאות וממש קל לעבוד איתן על השיש כשמקלפים ירקות ומבשלים, פשוט שמים הכל בשקית הקטנה שעל השיש וישר לפח הירוק בבית/בחוץ).
מה עשינו כדי להשתפר בתחום הזה ולהקל על עצמנו?
- דיברנו עם חברים פה וקראנו (בעיקר אני) הרבה על מה הולך לאיפה, אשכרה דוקטורט הדבר הזה.
- קנינו פחים קטנים ובינוניים הביתה: 2 קטנים מתחת לכיור – ירוק ושחור, 3 גדולים שעומדים אחד על השני ליד המקרר – חום כחול ושחור נוסף (וכן, צריך שני שחורים בבית כי זה מתמלא סופר מהר, גם עם כל המיחזור).
- הבנו ש- if you can't beat them, join them, שאין לנו דרך באמת להילחם בזה ושאיך שלא נסובב את זה שווה לנו ללמוד למחזר ולהתיישר איתם, אז פשוט עשינו את זה.
- התחלנו כמה שאפשר לקנות ללא אריזות / באריזות גדולות שאפשר למיין בבית, למרות שהאבסורד הכי גדול פה שהכל נארז פה בחומרים לא מתכלים כמו צלופן דק ומעצבן, במקום לאפשר אריזות קצת יותר נוחות. לפחות זה ככה בסופרים שאנחנו קונים מהם.
