אחת לחודש אני מארחת פה אשת מקצוע / אמא, שחולקת מעולמה המקצועי והאישי, מלמדת אותנו דברים חדשים ובעיקר מאפשר לנו לקבל עוד נקודת מבט על סיטואציות אישיות שלנו, לגבי ההורות שלנו, היחס שלנו ושל הילדים לאוכל בכלל ובריא בפרט, ומראה לנו עוד כלים שנוכל לקחת וליישם אצלנו בבית כבר היום.
היום אני שמחה לארח את שירן גורש דהן, יועצת זוגית ומשפחתית ובעלת בלוג העוסק במודעות ותקשורת רגשית במערכות יחסים.
הפסיכולוג ההומאניסטי אברהם מאסלו, אבי תיאורית הצרכים, טען שיש היררכיה בין הצרכים של האדם וארגן אותם על פי סדר חשיבות. בין מספר הצרכים הפיזיים הבסיסיים ביותר לקיום האדם נמצא המזון. למרות שמאסלו התכוון למזון חומרי, אני טוענת שמזון הוא צורך בסיסי להזנה פיזית – אך גם רגשית.
המזון משביע את הצורך של הגוף באנרגיה, אך הוא יכול גם להוות מתווך שבאמצעותו צרכים רגשיים יכולים להתמלא ואף להתפתח. פעוטות מתחילים לחקור את העולם דרך דברים בסיסיים ומוכרים להם, והמזון הוא בין העיקריים בשלב הזה. אם נאפשר להם בשלב הראשוני של הלמידה וההתפתחות לראות, לגעת, להריח ולטעום – החוויה של הלמידה אשר מערבת את כל החושים תהיה משמעותית יותר ובמלוא עוצמתה.
גילוי נאות: הרצון לאפשר לפעוטות וילדים ללמוד ולחקור את העולם בדרך שמתאימה להם לא תהיה הכי קלה ונעימה. אנחנו כמבוגרים חושבים אחרת, מתנהלים אחרת וסדרי העדיפויות שלנו שונים מאוד משלהם.
אחד מהאירועים המשמעותיים שפתחו אך עיני וגרמו לי להסתכל על המטבח והמזון ככלי התפתחותי רגשי היה אירוע קילוף קלמנטינה. בבוקר שגרתי לגמרי בזמן היותי עסוקה בכביסות צור, הבן שלי, בן שנה וחודשיים בזמנו הלך למטבח, לקח קלמנטינה – וקילף אותה לגמרי לבד. לא לקח לי הרבה זמן לשים לב שיותר מידי שקט בבית, ובתקופה הזו ידעתי שכאשר אני מחפשת את צור – אני מחפשת אותו עם מצלמה פתוחה בהיכון. כל יום הוא הפתעה חדשה בגיל המתוק הזה.
זהו אחד הרגעים המכוננים שחיזקו את התפיסה שלי לגבי התנהלות של קטנים במטבח(ובכלל).
בקלות ממש האירוע הזה יכל להפוך לקטסטרופה.
יכולתי לראות שחור בעיניים ואת הלכלוך על הרצפה.
יכולתי להגיב בכעס על הבלגאן, או על שלא ביקש רשות.
יכולתי לעצור אותו ולהציב גבולות – "שידע שיש דברים שאסור לעשות".
אבל בחרתי לעצור רגע ולהתבונן.
לרחוץ, לחתוך, לטגן
לערבב, לבשל, לאדות
לתבל, לטעום, לתקן
לסדר, לנקות ולהגיש.
אין דבר טוב יותר להתפתחות, למידת מיומנויות ורכישת ביטחון עצמי מאשר התנסות. החוויה וההתמודדות עם דברים חדשים ומאתגרים בונה אותנו ואת הילדים שלנו. תחושת המסוגלות מגיעה מהחוויה החיובית ומההצלחה. ילדים צריכים מבוגר שיאמין בהם, ואם לא אנחנו ההורים שלהם – אז מי?
זאת העצמה!
על ידי כך שאנחנו מאמינים בהם שהם מסוגלים.
על ידי כך שאנחנו מאפשרים להם ללמוד דברים חדשים.
על ידי כך שאנחנו מאפשרים להם להתנסות, לחוות ולהתמודד.
כשאני נשארת לצידו לאורך כל הדרך – מנחה, מסבירה, שומרת.
אבל מאפשרת.
בוידאו: צור בן 2.3 עוזר בהכנה של רסק עגבניות, הרבה רסק עגבניות.
אין ספק שקל יותר להיות במטבח לבד. מהר יותר. מסודר יותר.
אבל כשאנחנו יחד שנינו מרוויחים מהחוויה. אני עובדת על המידות שלי – מחזקת את שריר הסבלנות, משחררת שליטה, מגלה איפוק ומתרגלת פרגון. והוא – הוא מועצם!
ואם לרגע הקול הביקורתי עולה, הרשו לי לצרף משהו שכתבתי כתגובה לשאלה למה המטבח שלי תמיד מבולגן בתמונות:
המטבח שלי לא מבולגן
הוא פעיל
בהתנסות ולמידה
של פעוט סקרן ועצמאי
הוא מתפתח.
המטבח שלי לא מבולגן
הוא עמוס
בכלים וסירים
שממלאים את תפקידם בשטח
כדי שנאכל.
המטבח שלי לא מבולגן
הוא מלא
בבישול ואפייה
ארוחות ונשנושים באופן קבוע
זאת המטרה.
המטבח שלי לא מבולגן
הוא משרת
זאת מהותו
לספק הזנה לכל המשפחה
בכל רגע.
אם המטבח שלי מבולגן
זה טוב
ממש נהדר
כי יש חיים בבית ועשייה
ופיות להאכיל.
אם המטבח שלי מבולגן
הכל בסדר
לא מתרגשת
אינני משועבדת אליו
אני אומרת.
אם המטבח שלי מבולגן
לא נורא
לא יקרה דבר
צור לא יזכור זאת
עד מחר.
אם המטבח שלי מבולגן
זה אומר
שאני נחה
דואגת גם לעצמי
חשוב לא פחות.
המטבח הוא שלנו יחד
משרת אותנו ולא אנחנו אותו
מה שחשוב זאת החוויה שנספגת
מצב הרוח הטוב מתהליך הלמידה
העצמאות והתפתחות
האחריות והנינוחות
אמא מאפשרת
הרבה מתפשרת
הניקיון יגיע בסוף היום
וגם אם לא
היא משחררת
הילד סופג אווירה נעימה
צובר ביטחון ואמונה
ביכולות שלו
בכוחות שבו
בעצמו
על האורחת שלנו:
נעים מאוד,
אני שירן גורש דהן, בת זוג ואמא קצת אחרת.
יועצת זוגית ומשפחתית ובעלת בלוג העוסק במודעות ותקשורת רגשית במערכות יחסים. אני מאמינה בהסתכלות חיובית על החיים, סקרנית מטבעי ומשתדלת לתחזק מערכות יחסים קשובות ומעצימות עם הסובבים אותי – בראש ובראשונה עם אישי אהובי אלעד ובני יקירי צור יצחק.
ההורות לא הגיעה אלינו בקלות, חיכינו לא מעט לזכות הזו. מאז הלידה תפיסת העולם שלי השתנתה מעט ופרץ של אהבה והשראה יצא ממני. התחלתי לכתוב המון על עולם הרגש שלי. כתבתי על חוויות, מחשבות ואמונות שלי – אבל גם על התמודדויות, ניסיונות ותובנות לאחר מעשה.
עם השנים הכתיבה הזו הפכה לבלוג אישי, שבתקופה זו ממש עובר הסבה להיות אישי ומקצועי גם יחד. בבלוג אני פותחת חלון לחיי הרגש שלי אבל נותנת גם כלים קטנים ופרקטים, טיפים ואפשרות להסתכל על החיים מזווית קצת אחרת. אני לא ממציאה את הגלגל, כשאני כותבת ניתן למצוא לא מעט סיטואציות שכאילו נכתבו עליכם.
כולי תקווה לגרום לכם להרגיש אפשר קצת אחרת: אפשר להיות בזוגיות בטוחה, מלאת אהבה ועוטפת: אשר שלמה עם השוני בין בני הזוג ואף מעצימה אותו. אפשר להיות הורים שמחים, מאפשרים, מכילים ואף מעצימים.
אני מזמינה אתכם להכנס לראש שלי בבלוג imaginemom.com
או להציץ בעמוד הפייסבוק ויש גם אינסטגרם חמוד ומלא השראה מרגעים קטנים בחיי היום היום
