סימוני המזון החדשים, האדומים והירוקים, השאירו את רובנו מבולבלים ואפילו עם קצת רגשות אשם שאולי אנחנו קונים לנו ולילדים מוצרים שעתירים מדי בסוכר, מלח או שומן. אז בשביל לעשות לנו קצת סדר בדברים, להבין איך לקרוא תוויות ומה באמת חשוב לבדוק, הזמנתי את דפנה אילון. אגב, מי שרוצים לחקור לעומק, אפשר לקרוא את כל המידע נוספים על התוויות החדשות אפשר לקרוא גם באתר הממשלתי.
היי נעים להכיר, שמי דפנה אילון, אני מהנדסת מזון ומאמנת לאורח חיים בריא.
איך זה הולך יחד אתם שואלים? זו שאלה שנשאלתי פעמים רבות. אז ככה: תמיד מצאתי את עצמי מחפשת לקדם בריאות גם במוצרים המתועשים והמעובדים. תמיד חיפשתי מה אפשר לשפר ואיך לתת משהו קרוב למה שמכינים בבית. זה בהחלט לא אפשרי במאה אחוז אבל אפשר להתקרב. הרי זה מה שאנחנו באמת רוצים. בעצם זה ממש עניין של בחירה מה אנחנו קונים, צריך רק להסתכל קצת יותר בתשומת לב על התוויות.
את הרצון שלי להביא מהידע שלי לקהל הרחב וגם לשפים וקונדיטורים שעובדים איתנו צמוד בתעשייה,אני מגשימה בהרצאות לקידום אכילה נכונה, להקהל הרחב, בארגונים, בתי ספר לבישול, ומוסדות אקדמיים, והנחיה של סדנאות בישול ואפיה בריאה.
אני אם לחמישה בנים (אחד טבעוני שניים צמחונים ושניים אוכלי כל) וככל האמהות שואפת שכולם יאכלו ארוחות מזינות ובריאות.
בין כל השאלות שאני נשאלת תמיד צצה השאלה על המתוקים, הסוכר:
- מותר? כמה מותר? מה אפשר מתוק? איך אפשר לסיים ארוחה בלי קינוח מתוק?
- בכל המוצרים המעובדים יש סוכר?
- איך מלמדים ילדים גבולות למתוקים? איך מלמדים מה זה ממתק? (ואיך אנחנו המבוגרים בטוחים שזה ממתק?)
אם נחביא מהילדים ממתקים ונאסור עליהם – בדיוק כמונו הם רק ירצו את זה יותר. אם לא ימצאו את זה בבית, הם ימצאו ממתקים אצל החברים או בגן. מצד שני, אם ניתן להם בלי סוף – זה ממש לא טוב, אנחנו יוצרים הרגלים לא טובים. איך יוצאים מהמילכוד הזה? על זה נענה ממש עכשיו.
מוצרים שמסומנים באדום ובירוק – מה למעשה אומר הסימון החדש על אריזות המזון?
היום יותר מתמיד עם החוק החדש לסימון מזון אנחנו יכולים לראות בבירור על חזית האריזה של מוצרי המזון את הסמלים האדומים המתריעים על כמויות שומן, סוכר ונתרן גבוהות. גם ילדים יכולים ללמוד את הסימון הזה שמשמעו במקרה של סוכר – זה ממתק.
לפני שהחל הסימון הזה ביקשתי מהורים לילדים לקרוא את רשימת הרכיבים על המוצרים. רשימת הרכיבים בנויה בסדר יורד כלומר – מהרכיב העיקרי במוצר אל זה המצוי בו בכמות הכי קטנה. הכלל עליו ביקשתי לשמור היה: אם הרכיב הראשון, השני או השלישי הוא סוכר אז המוצר הוא ממתק. ואם הוא ממתק המשמעות היא – צורכים בכמות קטנה פעם ביום. את החוק הזה לימדתי בבית את הילדים שלי. הם גדלו עליו מגיל צעיר והיום בבגרותם הם קוראי תויות מדופלמים.
הסימון על האריזות מקל עלינו הצרכנים היום יותר מתמיד אבל גם טומן בחובו מלכודות שעלינו להיות ערים להן. בואו נראה למה חשוב לשים לב:
- נבחר על פי המרכיבים ולא על פי הסימון באופן אוטומטי
הסימון האדום מופיע תמיד בחזית האריזה. זו האריזה ה"שיווקית" של המוצר שכוללת את השם, התמונה, הצבעוניות. בחלק האחורי של האריזה יש לנו את האריזה האינפורמטיבית. זו המכילה את המידע החשוב באמת.
אנחנו נוטים לחשוב שאם יש שני מוצרים דומים על המדף, כאשר האחד מסומן באדום לגבי כמות סוכרים גבוהה והשני לא – יהיה לנו קל לבחור בזה שאין עליו סימון אדום, הוא הרי יותר טוב.
אבל לפעמים זה יכול להטעות אותנו, אם לא נסתכל בפירוט אנחנו עלולים לחשוב שבמוצר מסוים אין סוכר בזמן שיש בו.
אני מבינה אתכם, בזמן הקצר שיש לנו לבחור עשרות מוצרים בקניה ממוצעת אנחנו לא יכולים להתעכב כל פעם על רשימת הרכיבים, אבל זה חבל כי אפשר לקבל מתוכה החלטות הרבה יותר חכמות לנו ולמשפחה שלנו.
רשימת הרכיבים היא ההצהרה המדויקת ביותר מה יש לנו במוצר. שימו לב – גם במוצרים שאנחנו לא חולמים שיש בהם סוכר יכול להיות סוכר. - נבין מה התפקיד של סוכר עבור הגוף שלנו
לסוכר תפקידים שונים ולא רק המתקה. לעיתים זה איזון טעמים במוצר, לפעמים למטרת השחמה ועוד. גם אם אין סימון אדום למוצר יתכן שהוא מכיל סוכר, אם זה מאוד חשוב לכם, קראו את האותיות הקטנות ברכיבים.
יותר מזה: סוכר ומלח הם "רכיבים תמימים" ונקיים מבחינת התוית. אנחנו מקבלים אותם כי אנחנו מכירים אותם , משתמשים בהם שימוש יומיומי, ולכן כשקוראים את רשימת הרכיבים אפילו נוטים להתעלם מהם. אין להם מספר E, שנתפס אצל רבים כרע מאוד. - נבחר על פי כלל המוצרים בטבלה
יתכן שהמוצר שאינו מסומן באדום לגבי סוכר מכיל ממתיקים אחרים, חלקם מלאכותיים, אולי כאלה שאנחנו לא רוצים לצרוך אותם. אולי המוצר מכיל בכלל רכיבים שהחלטנו להמנע מהם. מעבר לזה הטבלה התזונתית מכילה מידע על כמות הסוכר בגרמים (מה שקשה לנו לתרגם לכמות ממשית אם אנחנו לא עוסקים באפייה בתדירות גבוהה), אבל גם בכפיות. כפיות אנחנו יודעים להרגיש. כפית סוכר במוצר או במאה גרם מוצר זה משהו שיש ביכולתינו להעריך וגם להשוות אל מוצר אחר. אז יש לנו כלי להעריך איזה מוצרים אנחנו רוצים להעדיף על פני אחרים.
למה כן לקרוא את המרכיבים וכמה זמן זה לוקח לנו באמת?
בהרצאות שלי אנשים קצת מתרעמים עלי, ועל בקשתי לקרוא רכיבים. "אנחנו מבלים המון זמן בקניות, זה רק מאריך את זמן הקניה". נכון – אבל רק בפעם הראשונה. משבחרנו את המוצרים ה"מנצחים עבורינו" נמשיך ונקנה אותם עד שיופיעו מוצרים אחרים דומים שנרצה להשוות.
ואם בכל זאת מצאנו שיש כמות סוכר גבוהה במוצר ממש ממש אהוב אז אני מציעה להשתמש ב"חוק המינון" (חוק שאני המצאתי…). "חוק המינון" קובע שאם המוצר עתיר שומן, סוכר או מלח ואנחנו ממש ממש אוהבים אותו, נקנה אותו בתדירות נמוכה, בכמות קטנה וכך גם נצרוך אותו.
לסיכום, כולנו אוהבים את המתוק-מתוק הזה ולהימנע ממש זה קשה.
לסוכר אין מינון יומי רצוי כמו לחלבון או לויטמינים. הסיבה היא שהוא מופיע באופן עקיף כמעט בכל מה שנצרוך. אנחנו יכולים רק להכניס אותו למודעות בחיי היום- יום, לקנות מוצרים ולצרוך אותם בצורה מושכלת, להסביר ולהדריך את הילדים ומעבר לכל דבר לתת דוגמא אישית.
כמה מילים על האורחת שלנו
דפנה אילון, מהנדסת מזון, מאמנת לאורח חיים בריא, מרצה, מנחת סדנאות בישול ואפייה, נשואה לגלעד, טבעוני אדוק ובשלן בירה ביתית נהדרת, אם לחמישה בנים מהם אחד טבעוני, שניים צמחוניים ושניים אוכלי כל.
שמחה לחלוק ידע וטיפים לחיים בריאים ושמחים.
אתם מוזמנים ליצור קשר עם דפנה בפייסבוק.
