מאפס למאה – פרק רביעי: ואז נולדה גילי

ממשיכים בסדרת הפוסטים "מאפס למאה – איך בזכות האמהות הפכתי מאחת שלא יודעת להכין חביתה למאמא של שישי". הנה הפוסט הראשון בסדרה, הפוסט השני בסדרה והפוסט השלישי, הפוסט החמישי והאחרון יפורסם בעוד כחודש. תהנו 🙂
מאפס למאה - פרק רביעי: ואז נולדה גילי

כשגילי נולדה עומרי היה בן שנתיים ותשעה חודשים ואני כבר הייתי בשלנית מדופלמת. היא הייתה תינוקת מדהימה להפליא, ואני הרי ממש אובייקטיבית כן.

מה שגיליתי אחרי הלידה של גילי זה שאין הקשר בין אמא לבן שלה דומה לקשר בין אמא לבת שלה.
להיות אמא לבת זה משהו אחר לגמרי.

הייתי מסתכלת עליה שעות כשהיא ישנה, ומפליגה בהרהורים ומחשבות על איך אני אסביר לה כמה שהיא יפה, איך אני אלמד אותה להרגיש שהיא יפיפה, איך אעזור לה ואתן לה כלים לבנות בטחון עצמי ודימוי גוף חיובי, איך אעביר לה את המסר שהכי חשוב זה שהיא תרגיש טוב עם עצמה ועם מי שהיא. מה לעשות, אני מאלה שמתכננות הכל מראש, זוכרות? 🙂

אבל מעבר להיבטים הפילוסופים האלה, השגרה בבית עם שני קטנטנים בפני עצמה העמידה אותי באתגרים לא פשוטים בכל הקשור ליחס לאוכל. אני מאמינה שהורות וחינוך נובעים בראש ובראשונה מדוגמה אישית. אבל אמונות לחוד ומציאות לחוד, וכשאת לא ישנה בלילה בגלל תינוקת חדשה ובימים מתרוצצת בין הסעות לחוגים, להקפיץ לחברים, להכין את מה שהגננת ביקשה למחר לגן, הדוגמא האישית שלך הופכת להיות לאכול את השאריות שהם השאירו בצלחת, ללקק את הסוף של הקרטיב כדי שלא יטפטף, לחטוף משהו בקטנה על הדרך. הכל חוץ מלאכול מסודר.זו לא הדוגמה האישית הכי טובה שאני יכולה לתת להם. במיוחד לה. איך אני אלמד אותה לבנות דימוי גוף חיובי, ליהנות מאוכל ולא להגיע למקום של אכילה רגשית שאני הייתי בו די הרבה בתור ילדה. איך אני אשמור לעצמי את המחשבות והעניינים האישיים שלי מול אוכל ומול הגוף שלי ולא אשדר לה מסר שגוי?

אני חייבת להודות שזה היה אתגר די רציני. מה זה היה, זה עדיין אתגר רציני. לקחלי מעל שנה להוריד את המשקל של ההריון שלה ולהגיע למקום שבו אני מרגישה הכי בנוח עם הגוף שלי והיחסים שלי עם אוכל הם יחסים בריאים ומאוזנים.

אוכלת לבד

אז התחלתי לשים לב לכל הדברים הקטנים האלה הקרטיב מטפטף? שיטפטף. לא – אכפת לי, אחר כך ננקה עם קצת מים והכל יהיה בסדר. נשארו שאריות בצלחת שהם לא אכלו? עם כל הצער שבדבר זה ילך לפח. אני לא פח.
אני רוצה להנחיל לה יחס בריא ומאוזן לאוכל? אז שתראה את אמא שלה אוכלת כל יום סלט ירקות, ושותה מים, ואוכלת את התוספות ולא מנשנשת בין הארוחות.
אוכלת בנחת סביב השולחן.

אין אצלנו בבית אוכל לילדים ואוכל למבוגרים. יש הרבה מנות שאני מכינה וברור לי שהילדים לא יגעו בהן, אבל הן יהיו על השולחן, ואני אציע להם לטעום. אני אזמין אותם לעזור לי במטבח להכין את האוכל ואציע להם לטעום תוך כדי הבישול.

גילי כבר בת שנתיים, והיא הילדה הכי יפה ושמחה שראיתי. זה כל כך לא מובן מאליו, שיש ילדים בריאים בבית.
היא כבר מבינה. היא שמה לב לדברים. גם לדברים הקטנים.

זה לא תמיד מצליח לי, אבל זה תמיד נמצא איתי, הידיעה הזאת, שאני המודל שלה, ואני לא יכולה לצפות ממנה לדברים שאני לא מיישמת בעצמי. האמת היא שהילדה הזאת היא המוטיבציה הכי טובה שהייתה לי. אני מקפידה לשבת איתה ולאכול ארוחות מלאות ומגוונות, להציע לה לטעום דברים חדשים ולהגיד לה כל הזמן כמה
שהיא יפה בעיני.
זה הרגעים האלה שאף אחד לא מכין אותך אליהם, שהופכים את ההורות לחוויה הכי מעצימה ומאתגרת שחוויתי בחיים שלי.

על כותבת הסדרה:

אביב דקל, בת 35, נשואה לנועם ואמא לעומרי (4.5) וגילי (2). עד לפני ארבעה חודשים עבדתי כעורכת דין בלשכה המשפטית של משרד החוץ, בלב מקום העבודה הכי מעניין שיש. עד שהחלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי, ואחרי תשע שנים בשירות הציבורי לצאת ולהפוך את התחביב לעסק, והקמתי את "האלבומים של אביב", עסק לאלבומי תמונות מעוצבים בעבודת יד, בשיטת הסקראפבוקינג. זו ההחלטה הכי אמיצה ומפחידה שקיבלתי בחיי, ובינתיים אלו היו ארבעת החודשים הכי אינטנסיביים שהיו לי בחיים, אבל האמת, שאני נהנית מכל רגע.

מוזמנים להיכנס לאתר של אביב

אביב דקל - האלבומים של אביב

אהבתם את הפוסט? כתבו לנו בתגובות
נתראה בפוסט הבא בסדרה 🙂

אהבתם את הפוסט? שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

רוצים אותי מה חשבתם על הפוסט?

אשמח מאוד לקרוא ולשוחח אתכם פה בתגובות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים

קטגוריות

קצת עליי

שרון גולן - יוצרת הבלוג

שרון גולן, בלוגרית ומעצבת. את הבלוג יצרתי מתוך אהבה לאוכל ומתוך רצון ליצור מקום בו אפשר ללמוד, ליצור ולשחק עם אוכל והילדים שלנו.
קראו עוד עליי

המשיכו לעקוב גם כאן...

תודה על האהבה

אולי יעניין אותך גם

מתכון מיני-פיצה על טורטיה

ארוחת ערב מהירה וקלה לילדים – מתכון מיני פיצה על טורטיה

לא כל ערב יש לי כוח או בא לי להשקיע בארוחת הערב, כן – גם אני עם הבלוג על אוכל בריא והיצירתיות, לפעמים עייפה, או שסתם אין לי מצב רוח לבלאגן. אז מה אני עושה בימים כאלה? חוזרת לבייסיק, לאותם מתכונים קלים וממש מהירים שאפשר לארגן בכמה דקות ולהגיש לשולחן, כשאני בטוחה שהילדים יעופו על זה ויאכלו הכל.

לקריאת הפוסט »
רשימת 11 הדברים שגורמים לי לאושר

מדריך ב-4 שלבים: איך מכינים ארוחת ערב לילדים ברבע שעה

אחה"צ הגיע, תכף מגיע הזמן לארוחת הערב, ואנחנו (כלומר אני) נלחצת. כל יום אותו ריטואל. מה לא עשיתי כדי להקל על עצמי? נכנסתי לעשרות אתרים בתקווה למתכונים מנצחים שייקחו לי באמת רבע שעה (ולא שעה וחצי), דיברתי עם חברות לקבל מהן רעיונות, התייעצתי בקבוצה שלי.. – ועדיין כל ערב מחדש אני מוצאת את עצמי מתלבטת מה להכין להם שיהיה גם בריא ושהם גם אשכרה יאכלו אותו.אז מה עושים? מכינים תוכנית עבודה. 

לקריאת הפוסט »