המעבר לרילוקיישן ותהליך חיפוש בית בחו"ל מעלה אצלי הרבה שאלות לגבינו, מי אנחנו. איזו משפחה אנחנו.

הרי לקח לנו הרבה מאוד שנים יחד כזוג ואחר כך כמשפחה עם ילדים לגבש את הזהות שלנו המשפחתית – מה אנחנו אוהבים לעשות, איפה אנחנו אוהבים להיות (בעיקר ביחד בבית), שמירת הכשרות – עד כמה ואיך מתאים לנו, החגים, מסורות משפחתיות, הכל.
לעומת זאת, ברילוקיישן כאילו נפתחת לנו בחירה מחדש בהרבה נושאים. בחלקם כנראה נשאר אותו דבר ובחלקם אולי נוכל לבחור מחדש, להגדיר מחדש.

לדוגמה – היום אנחנו חיים בדירה, באזור עירוני לגמרי, עם קניון ובית קפה מתחת לבית, חוג לילדים, בית ספר במרחק נסיעה או הליכה די קצרה – חיים עירוניים ונוחים.

באנגליה – פתאום נפתחות עוד אפשרויות. רוצים לגור בבית ישן או חדש מהניילונים? מודרני או קלאסי? עם שטיח בכל הבית או רק בחדרים? עם הפרדה בין חדר האוכל ללאונג׳ או אופן-ספייס?

ומי אנחנו באנגליה? 

בית ספר יהודי אין בנמצא בעיר שאנחנו נוסעים אליה (אלא אם יש לכם תקציב של 4000 פאונד לעונה…), ולא תמיד אפילו יש אפשרות של בית ספר עירוני רגיל, לפעמים אולי עדיף בית ספר נוצרי עם דירוג גבוה יותר וכמות תלמידים קטנה יותר. 

מה לגבי חגים? שלנו ושלהם, או גם וגם? מה מסבירים לילדים על כל השינוי? איך דואגים ללמד אותם על החגים היהודיים כשאין בית ספר שעושה עבורנו את רוב אם לא כל העבודה?

קיצר הבנתם, המון שאלות.

לעתה, אין לי תשובות לרובן. אבל אני כן שמחה שאנחנו מדברים בינינו בפתיחות ולרוב גם צוחקים על הכל. זה משחרר משהו בינינו ומאפשר להחליט ממקום שנכון לנו, זוג שמתחיל להתקרב לגיל 40 (היי… יש לנו עוד זמן..), ויכול להחליף בחירות, לדייק אותן למי שאנחנו היום ולאו דווקא למי שהיינו לפני חמש או עשר שנים, למי שההורים שלנו אולי רצו שנהיה או הסביבה.

מוזמנים לעקוב אחר המדור החדש 'משפחה ברילוקיישן', ואחר ההרפתקה שאנחנו יוצאים אליה.