סיכום הפרקים הקודמים: זו כבר השנה החמישית שאני כותבת ווישליסט יומולדת, בעיקר בגלל שהוא עוזר לי להתפקס על דברים שאני רוצה להגשים בין יום הולדת אחת לשנייה, וכולל דברים שאת רובם אני או דבירי בן זוגי דואגים לקנות במהלך השנה (הוא ממש מתייחס לזה כרשימת קניות – תודה מאמי :)).
ווישליסט יומולדת 38, ווישליסט יומולדת 37, ווישליסט יומולדת 36, ווישליסט יומולדת 35.

חגיגות יומולדת 40

השנה אני חוגגת יומולדת 40, ובשונה מהשיר של הילדים על רכישות של עוד ועוד מוצרים שישמחו אותי לרגע, כל מה שאני חושבת עליו זה הרגעים המקסימים שמשמחים אותי, בכל יום בשנה. מביקור בארץ שבמהלכו לא יכולתי להפסיק להתרגש ולחייך מרוב שמחה להיות עם המשפחות האהובות שלנו והחברים הקרובים, דרך הרבה מאוד רגעים מקסימים בבית שיצרנו לנו פה באנגליה, טיולים ואירועים שהיינו בהם ועד הגשמה עצמית שלי בעבודה ומציאת עסק חדש שהוא עוד יותר אני, ואני נהנית מהדרך עם כל מה שהיא מביאה.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כבר שנים זה מדיטציה. זה בא בתקופות שבהן אני עושה כמעט כל יום 5-10 דקות עם אפליקציית Headspace, ויש תקופות של הפוגה או שאני עושה פעם ב.., והיום בבוקר לפני שישבתי לכתוב את הפוסט הזה עשיתי מדיטציה בשם Being and Becoming, שדיברה על זה שאנחנו חיים הרבה במרדף אחר עוד מוצר, עוד הישג מקצועי או אישי, עוד הצלחה שלנו או של הילדים, בזמן שההוויה שלנו, ההווה שלנו, בו אנחנו פשוט אנחנו בלי תלות של שום דבר קצת נדחקת הצידה.
לכן, בפוסט השנה אני רוצה לגעת בשני דברים חשובים – ההוויה שלי היום וברעיון שקראתי אצל אנאבל (אנה קופ), רשימת ההודיה שלי – כל הדברים שאני מודה עליהם בחיים שלי, בשנה הזו ובכלל.

רשימת ההוויה שלי

מי שמכירים אותי טוב יודעים שתמיד הייתי ילדה חולמנית, חולמת בהקיץ בכל הזדמנות. כשיצאנו לרילוקיישן היו לכולנו כמשפחה ולי אישית חלומות גדולים, דברים שחשבנו שיקרו ושאיפות גדולות של מקומות לבקר בהם, הרגלים חדשים לאמץ והתפתחות אישית של כל אחד מבני המשפחה.

רילוקיישן כמו כל רילוקיישן אמנם נשמע חלומי ויש הרבה שרוצים לצאת לדרך הזו במחשבה שזה ישפר את הכל, אבל המציאות היא לרוב שונה. במיוחד מציאות שבה עושים רילוקיישן בזמן מגיפה עולמית. אחד הדברים שהרגשתי ישר איך שהגענו הנה והתגבר עם הזמן זה ההבנה שבחו"ל, להיות יהודיה זה לא מובן מאליו. הרבה דברים לא מובנים פה מאליהם, אבל זה אחד הבולטים.

אמנם הילדים שלנו בבית ספר יהודי, ואנחנו חלק מקהילה של ישראלים, אבל בישראל להיות יהודיה זה מובן מאליו. לא צריך לחשוב מה המסורות שהילדים לוקחים הלאה כי את הרוב לומדים בבית ספר ובגן, לא צריך לחשוב על מסורת שישי כשהולכים הרבה למשפחה, הכל קורה מעצמו. אבל פה, אם אנחנו לא ניזום, לא נחשוב מה הדברים ביהדות שכן חשוב לנו להעביר לילדים שלנו – זה פשוט לא יקרה. אז התחלנו פה במסורת של קידוש בשישי עם ארוחה מיוחדת בדרך שלנו, מה שלא היינו עושים לבד כמעט אף פעם בישראל.

היו עוד הרבה שינויים שקרו לנו, והרבה מסורות משפחתיות שהתחלנו ופיתחנו פה. אחד הדברים שאני ממש אוהבת פה זה שכל חג הוא חגיגה. כל חג הוא הזדמנות לקשט את הבית, לשים שירים מתאימים בכל הקניונים ויש הרבה מסורות שכיף לצפות בהן ולחגוג אותן כמישהי שבאה לכאן לתקופה.

בגלל שאנחנו אוהבים לחגוג ואוהבים חגים, לא רק שהתחלנו לחגוג יותר בכיף את החגים היהודיים אלא שהחלטנו שאם אנחנו כבר כאן – נחגוג את כל העולמות. וכך יוצא שכל כמה שבועות אנחנו חוגגים חג אחר, משדרגים משנה לשנה את הקישוטים שאנחנו מכינים, "מתחרים" די בהצלחה במשפחות אחרות בשכונה אותם אנחנו מכנים בשם הכללי "משפחת נסחפתי", ונהנים לראות את הילדים לומדים עוד על חגים, מסורות ולכידות משפחתית.

עוד שינוי הוויה, הוא בתהליך שעבר עליי פה מבחינת העסק. הגעתי לאנגליה בטוחה שאני הולכת לכבוש את העולם עם יומני הטיול שלי והבלוג הזה, שאני הולכת להיות כמו היוטיובריות שאני כל כך אוהבת לעקוב אחריהן כבר שנים, עם סטודיו וולוג וליין מוצרים משלי, ולתקופה די ארוכה הייתי ממש בתוך זה, בין לבין סגרים של הקורונה.

אבל עם הזמן הבנתי, שלדחוף אבן במעלה הר זה לא משהו שמתאים לי כבר היום, שהקצב שפעם אהבתי של הכל מהר מהר, ולבלוע את העולם, כבר לא משרת את הנינוחות שבה אני נהנית לחיות את החיים ובכלל – שבא לי עסק שלא כולל מוצרים פיזיים שצריך לדאוג אם הגיעו או לא, אם המשלוחים התייקרו או אם הוצאתי החודש כבר ליין חדש.

רשימת ההודיה שלי

מכירים את רשימת התודות באוסקר, שבה מודים לכל מי שהביאו אותנו עד לפה?
אז הפעם אני רוצה לעשות משהו קצת שונה, שיוצא מהשגרה אפילו של עצמי, וזה להודות לעצמי, להכיר בדברים שלמדתי ובמה שהשגתי. אמנם לימדו אותנו ש"אין הנחתום.." אבל הנחתום הזו למדה בשנים האחרונות לתת מעצמה כל כך הרבה, שהגיע הזמן שהיא תגיד לעצמה תודה רגע לפני גיל 40.
שנה שעברה ביקרה אותנו אמא שלי וכמה חודשים אחרי זה ביקר אותנו חמי, ויצא לי לטייל ולדבר עם שניהם המון, והבנתי שהגישה שלהם לחיים בגיל 60+ די דומה לשלי כבר היום – שחשוב ליהנות מכל רגע, לטייל, ליהנות מנופים, להיות נוכחת כמה שיותר עם הילדים ולהוקיר כל דקה של חיבוקים ואהבה זוגית.

• אני מאושרת שהגעתי לראות את הדברים האלה כבר בגיל הזה, להבין שאף אחד לא רודף אחריי, שאף אחד לא סופר לי הצלחות חוץ ממני, ושאני יכולה להגשים כמה חלומות שרק אבחר.
• אני מודה על הקשיים והתהליכים המורכבים שעברתי ועברנו כזוג בדרך להורות, שמהם למדתי כמה אני חזקה ויכולה להתמודד עם כל מה שבא, גם אם זה לפעמים נראה בלתי אפשרי.
• אני מודה על ההחלטה להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, להשאיר את הילדים בבית עד גיל מאוחר יחסית איתי ועם מטפלות שונות, כדי ליהנות מלגדל אותם.
• אני מודה על זה שלמדתי מה זה הורות עוטפת ומחבקת מאמא שלי, כמה כיף זה לחזור הביתה בגשם לבית חם ומריח מאוכל טעים, או כמו ששי-לי אמרה לי לאחרונה: "האוכל טעים כי את עושה אותו עם כל הלב שלך".
• אני מודה לעצמי שלמדתי להיות אמא מאפשרת לילדים שלנו, שמוקירה כל אחת ואחד על הייחודיות שלהם, על החוכמה, הרגישות וההבנה של החיים כבר בגיל שלהם היום, ועל הרצון לתת להם כמה שיותר מידע על העולם ואיך להסתדר בו, גם אם זה ממש מחוץ לקופסה.
• אני מודה לדביר ולי שבחרנו, עם כל הקושי והגעגועים, כן להגשים חלום משותף ולגור בחו"ל תקופה, לאפשר לילדים שלנו להפוך לדו-לשוניים, להתגבר על קשיים חברתיים, קשיי שפה וקשיי הסתגלות לשגרה אחרת לגמרי.
• אני מודה לי שאני אף פעם לא מפסיקה ללמוד, תמיד שומעת פודקאסטים, קוראת, לוקחת קורסים ומעשירה את עצמי בידע שרק גורם לי לרצות ללמוד עוד.

ולרגע שכולנו חיכינו לו… רשימת המתנות שלי

טוב, בכל זאת לא חשבתם שאשאיר את הרשימה הזו מיותמת לגמרי ממוצרים, נכון? האמת שחשבתי לסיים את הפוסט בפסקה הקודמת, אבל אני יודעת כמה הפוסט הזה כן תורם להתפתחות שלי כשאני מציינת מה אני רוצה לעשות ומה עשוי לעזור לי להגשים את זה, וחוצמזה, צריך לתת לדבירי מקום קל למצוא לי בו מתנות מתאימות

ללכת להופעת מוזיקה – עדיפות לטיילור סוויפט, אד שירן, קולדפליי או וואן ריפלבליק. הסיכוי שלי ללכת להופעה של מישהו מהם פה בחו"ל גבוה בהרבה מאשר בארץ, אז אם ייצא – יהיה מגניב. ואם נלך יחד עם הילדים – הכי טוב

לחזור לצייר – זה לא באמת דורש ממני משהו, אלא פשוט להחליט שאני עושה את זה, ולהתחיל. אייפד מתאים עם פנסיל ושלל מחברות כבר מחכים לי.

לקנות לי משהו של המותג האנגלי BAN.DO – לא שאני באמת צריכה משהו מהאתר שלהם, אבל אני אוהבת לעקוב אחריהם בשנים האחרונות, ובא לי שיהיה לי משהו שלהם.

לשדרג את המיקרופון שלי – נכון להיום יש לי מיקרופון נחמד, אבל כיוון שאני רוצה השנה להמשיך להקליט את הפודקאסט שלי, את הקורס הדיגיטלי וללוות עוד עסקים בליווי אישי ולעשות עוד הרבה לייבים בקבוצה ובכלל – יכול להיות שהגיע הזמן לשדרג את המיקרופון למשהו קצת יותר מקצועי, עם זרוע שזזה יותר שקט וחלק.

משהו שלא היה בכל הווישליסטים הקודמים – מקומות שאשמח לנסוע אליהם – השנה התחלנו הרבה יותר לטייל בטבע וממש לאהוב את זה. אז אשמח השנה לבקר באירלנד, בעוד ערים בסקוטלנד, לחקור עוד את אנגליה עם מקומות שעדיין לא היינו בהם ובכלל – ליהנות ממסלולי טבע ומעונות השנה היפייפות.

מחשב חדש וחזק – אני עובדת כבר כמה שנים עם נייד ממש מצוין עם מפרט טוב, אבל עדיין מדי פעם בודקת האם צריך להחליף אותו למחשב חדש (ואפל עם המחשב הורוד החתיך שלהם לא עושים לי חיים קלים, אפילו שאני מעדיפה נייד).

לוח peg מעץ, לקישוט המשרד בבית – כשנכנסנו לבית פה היו לי הרבה חלומות לגבי חדר העבודה. רובם הגשמנו, אבל עדיין הקירות נותרו די לבנים וריקים, אז אשמח לקשט אותם עם משהו ייחודי שיהיה לי כיף להסתכל עליו בזמן העבודה ולשים עליו קישוטים שלי. דוגמה 1, דוגמה 2 ודוגמה 3.

ולבסוף, I saved the best for last – הדבר הכי חשוב לי השנה ובכלל זה להיות עם המשפחה המורחבת שלנו, להתחבק ולצחוק. אז כל הזדמנות שתהיה לנו – אקח אותה בשתי ידיים.

שתהיה שנה מבורכת, מלאה חיבוקים, שמחה ואהבה.

1. מתי היה הרגע בו החלטתם לעבור ומה גרם לכם לקבל את ההחלטה הזו?

מהרגע שבן הזוג שלי, איציק, בחר בקריירה אקדמית היה לנו ברור שנבלה תקופה בחו"ל בשביל הפוסט דוקטורט שלו. במוסדות האקדמיים בארץ יש דרישה לבלות כמה שנים במחקר באוניברסיטה בחו"ל על מנת להתקבל כחבר סגל והיה לנו ברור שזה מסלול החיים שלנו. לא היה לנו מושג איפה זה יהיה, אבל הייתה הנחה שככל הנראה זה יהיה בארצות הברית.
ברגע האמת, הבנו שאנחנו מחפשים משהו אחר ממה שיש לארצות הברית להציע. נבדקה האופציה של גרמניה ואיציק אפילו היה שם בהשתלמות במשך חודש, אבל האופציה נפסלה בגלל כל מיני סיבות. בסוף, באופן לגמרי מקרי איציק ראה ציוץ של מישהו בטוויטר לגבי משרת מחקר באוסטרליה ותוך פחות משנה מצאנו את עצמנו כאן. בחלומותי הפרועים ביותר לא חשבתי שנגור כאן, אבל הנה עוד כמה חודשים נסגור כאן שנה שנייה.

2. מה החששות שהיו בך לפני המעבר ומה השתנה בהם מאז?

בגדול הרגשתי די בטוחה לעבור לאוסטרליה ולא היו לי הרבה חששות. מדובר במדינה מתקדמת ודוברת אנגלית, האנשים כאן ידועים בנימוסים שלהם ובחביבות שלהם וזה די הוכיח את עצמו.
חששתי קצת לגבי ההשתלבות של הילדים בסביבה דוברת אנגלית, אבל הם השתלבו בצורה יוצאת מן הכלל.

3. האם הרגשת שינוי לגבי הזהות היהודית והישראלית שלך ואם כן, מה הכי מורגש עבורך?

רק כאן הבנתי שבישראל הזהות היהודית והישראלית שלי מעורבבות במין מישמש ואני לא באמת מפרידה בינהן. כשפגשנו את הקהילה היהודית בקנברה (יהודים שאינם ישראלים) הבנתי עד כמה הזהות שלי היא בעצם בעיקר ישראלית, היהדות היא מובנת מעליה, לא מודגשת וכמעט לא מורגשת.

התכנים והמהות בהם עוסקת הקהילה הם בעיקר תכנים בעלי אופי דתי וזה לא משהו שעסקתי בו באינטנסיביות בארץ. לפני שהילדים מתחילים את הלימוד ב"חדר" (בימי ראשון יש לימודי עברית ומסורת לילדים), כל המשפחות עושות יחד מין טקס "הבדלה" עם שירים וברכות. אחת התחושות המוזרות שהיו לי שהמזמור "אדון עולם" לא הושר בלחן המוכר של עוזי חיטמן ולא בלחן מסורתי אחר אלא בסגנון שיר צופים אוסטרלי ואז התפשטה בי הבנה חזקה על ההבדלים בזהויות. כולנו יהודים, אבל אנחנו ישראלים והם אוסטרלים.

4. מה הדברים שהיה לך חשוב ליצור בסביבה הקרובה שלכם בחו"ל – חברים, קהילה ועוד, ואיך יזמת את זה שהם יקרו?

אני מאוד מאוד מתגעגעת למשפחות שלנו ולחברים שלנו שנשארו בארץ ולכן כן חשוב לי לשחזר תחושה של ביחד וחברות עם אנשים אחרים. בקטע הזה אני משתדלת ליצור חברויות, לארח ולהתארח אבל זה לא קורה בתדירות ובעוצמה שזה היה קורה בארץ.
אני חושבת שצריך להשקיע בזה הרבה אנרגיה ולבוא מאוד פתוחים ומקבלים וזה לא תמיד קל לי בגלל האינטנסיביות של החיים.
גם לגבי הקהילה, בשנה הראשונה מאוד היינו עסוקים בעצמנו ובהתבססות שלנו ורק לאחרונה הרגשנו שאנחנו רוצים לחשוף את הילדים ליותר תכנים מסורתיים מאחר ובמוסדות הלימוד שלהם לא עוסקים בתכנים יהודיים והיה חשוב לנו שהם ירגישו שיש להם עוד שותפים למסורות שאנחנו עושים בבית (קידוש וחגים).

5. מה היית רוצה שיספרו לך לפני שעברתם?

בעיקר עצות להתנהלות כלכלית יותר חכמה. הייתי שמחה להגיש בקשה ל"תושבות קבע" במקום הויזה שלנו, מה שהיה מקנה לנו הטבות בתשלומים לגן הילדים (שיקר פה בטירוף) וגם לקנות פה בית מאשר לשכור (השכירות פה מאוד מאוד גבוהה ביחס לקניית בית).

6. דבר אחד שחשבת שתשמרי עליו ברילוקיישן ולא הצלחת?

לא חושבת שיש משהו כזה. ברור לי שהקשר עם החברים והמשפחה שלי התרופף מעט, אבל אני לא מאוכזבת מזה, זה טבעי ואני מקבלת את זה. אם כבר, אז השתדרגתי ברילוקיישן. שיפרתי את כישורי הבישול, האפייה והאירוח שלי.

7. מה הדברים המשפחתיים החדשים שהתחלתם לעשות מאז המעבר?

מאז המעבר אנחנו מטיילים הרבה יותר גם בסופי שבוע וגם בחופשות. אני מאוד נהנית מהמחשבה על הזמניות שלנו במקום, זה מה שמדברן אותי לראות יותר, לחקור יותר, להכיר יותר את המקום וזה בא לידי ביטוי בטיולים ובחוויות נהדרות שלנו.

8. מה למדת על עצמך בעקבות המעבר?

תמיד ידעתי שאני אדם חזק ואני יכולה לעשות הכל אם אני רק רוצה, אז המעבר רק חיזק את זה.

9. מה השתנה בעסק שלך בעקבות המעבר?

הרבה בגלל הפרשי השעות הפסקתי לגמרי להעביר סדנאות וקורסים לקבוצות וצמצמתי מאוד את הייעוצים הפרטיים שהייתי עושה. מאוד קשה לי להיות בפוקוס ולתת 100% מעצמי אחרי יום עבודה שלם.
בגלל אילוצי הבית והמשפחה אני יכולה לתת ייעוצים רק אחרי 20:00 (שעון אוסטרליה) והחלטתי לוותר על זה, למרות שמאוד נהנתי לעשות את זה בארץ.
היום אני מתמקדת במכירת קורסי אונליין שמחליפים את הסדנאות והפגישות ומלמדים פרסום ממומן בפייסבוק ובאינסטגרם וגם חזרתי לעסוק בניהול קמפיינים לעסקים, משהו שבארץ כמעט ולא הייתי עושה.

10. מה הדברים שלמדת על עצמך בעקבות המעבר ועוזרים לך בפן העסקי?

הבנתי שהתמדה היא הדבר הכי חשוב בעסק.
בגלל שנים של התמדה, יצרתי לעצמי שם טוב שמאפשר לי לעבוד ולקבל עוד ועוד לקוחות על בסיס המוניטין שלי גם אם אני רחוקה אלפי קילומטרים וזה לא מפריע ללקוחות שרוצים לעבוד איתי.

11. מה את הכי אוהבת בבית ובסביבה החדשים שלכם?

אני מאוד אוהבת לטייל ולהכיר מקומות חדשים. יש לי תחביב להכיר מקומות מגניבים על בסיס גוגל מפס, משהו שלא ממש הייתי עושה כשהיינו בארץ.
בגלל שאוסטרליה ענקית ממש, כשאני מחפשת אטרקציות בחיפוש רגיל אני הולכת לאיבוד.
היום אני קודם מסתכלת במפה, מגדילה איזור מסוים ומחפשת פינות עניין וחן ורק אחר כך מחזקת את זה בחיפוש בגוגל. זה עובד לנו מעולה ככה.

12. לסיום, האם יש לך איזשהו טיפ לנשים ומשפחות לפני המעבר לרילוקיישן?

אני חושבת שכדאי לנסות להבין לעומק איך הולך להראות היומיום שלך כדי לא להיות מופתעים, בעיקר לרעה. כשמנסים להבין איך הולכים להראות החיים, אפשר לזהות נקודות חולשה, נקודות פחות זוהרות שיכולות לגרום לתסכול ולפעול באחת משתי דרכים: או לקבל ולהשלים איתם, אבל באמת. או להתכונן מראש ולטפל בהם בהקדם על מנת שלא יעשו נזק בהמשך.

על האורחת שלנו:

אנה היא מומחית פרסום ממומן ברשתות חברתיות. היא עוסקת בתחום מעל 10 שנים.
כשהתגוררה בארץ היא עסקה בייעוץ והרצאות בתחום. בעקבות המעבר עוסקת בניהול קמפיינים ממומנים ובלימוד התחום באמצעות קורסי אונליין בפרסום ממומן.
מתגוררת כשנה וחצי בקנברה, אוסטרליה.

מוזמנים לבקר באתר שלה: havrakonet.co.il

בפתח תקווה לא היינו ממחזרים בכלל, היה לנו פח קטן מתחת לכיור שהיינו אחת ליום (לרוב) מורידים לפחים הירוקים למטה בבניין, מקווים לא להיתקל בריחות חזקים מדי או בחתול שננעל שם ובא לו להפחיד אותנו.

ידעתי שיש פח כתום וכחול, לא ממש הבנתי מה לשים בכל אחד מהם וגם לא באמת התאמצתי… היו כמה מקרים שניסיתי להפריד והבנתי שזה לא בשבילי אז הפסקתי, ותכלס – לא באמת היה לי דרבון לעשות עם זה משהו חוץ מנקיפות מצפון קלות על תרומה לזיהום הסביבה שעלו אחת לתקופה, לרוב אחרי צפייה בסרטון יוטיוב על חיות מסכנות.

מה למדתי על מיחזור כשהגענו לאנגליה?

קודם כל, פה בשונה מבישראל, אנחנו חיים בבית פרטי לעומת בניין, אז כבר כל התהליך קצת שונה (ונעים יותר), כי יש לנו 4 פחים גדולים בחניה של הרכבים, שהם רק שלנו. לקח לי זמן להבין מה הולך לכל פח ומה לעשות בתוך הבית עם הפחים, איך להפריד כבר בפנים כדי לא לצאת כל רגע החוצה (בקור), ואיך לשמור על הסדר והניקיון בפנים ובחוץ.

אבל.. מה עושים עם כל הפחים הצבעוניים האלה? ומה קורה כששמים את האשפה בפח הלא נכון?

אחרי הרבה חקירה של מה בדיוק הולך למה, הבנתי את השימוש של כל פח:

הכחול הוא לנייר וקרטונים (לרוב נסתם מארגזים של משלוחי האמאזון שפוקדים אותנו מדי יום)

החום הוא לאריזות פלסטיק, בקבוקים וזכוכית (לקח זמן ללמוד שבאריזות הם לא מתכוונים לצלופן הדק שאורז כל דבר פה בסופר, אלא לפלסטיקים כבדים יותר, והם דואגים לסמן על כל מוצר מה באריזה שלו למיחזור ומה לא.. גאוני! ומתיש..).

הירוק שבישראל משמש להכל, ולכן הטעה אותי הכי הרבה, הוא למעשה רק לפסולת של אוכל וגזם. ולא – בפסולת אוכל לא מדובר על האריזות שבהן בא האוכל, אלא רק לשאריות.. גם את זה לקח לי זמן להבין ותכף תגלו למה.

השחור, שהוא הפח הקטן והמשמעותי ביותר הוא לכל מה שלא נכנס לאחת מהקטגוריות האחרות. אם אתם משפחה של 6 נפשות או עומדים בקריטריון אחר של המועצה, אולי תזכו לקבל בחינם עוד אחד, אבל לבינתיים לא הצלחתי לשכנע אותם שאנחנו חמישה שאוכלים כמו שישה וצריכים את זה..

עולם של צבעים וכל כך הרבה כאב ראש.

עכשיו שלמדנו את כל זה, זה הזמן להבין…

איפה טעינו? ואיך דואגים שיעמדו פה בכללים?

בהתחלה, היינו מערבבים את הזבל, לא באמת מקפידים ומתנהגים הכי ישראלי שלנו (בקטע טוב ). 

אבל.. החבר'ה פה לא פראיירים ויש להם שיטות משלהם לדאוג שנקפיד:

1. את הזבל מפנים בין אחת לשבועיים לאחת לחודש, תלוי בסוג הפח. לא מיינתם – תאכלו אותה עם הזבל תקוע בבית כי הפח בחוץ מלא.
2. הפינוי ביום אחד של השבוע וצריך להוציא את הפח מהחניה (שביל סלול) לקו המדרכה, כאשר הידית של הפח כלפי הכביש (וכן, אם לא תשימו את הפח קרוב מספיק או בכיוון ההפוך או מפוצף ככה שהפח לא נסגר – לא יפנו לכם).
3. הפח השחור מתמלא הכי מהר, כי הוא הכי קטן, ומפנים אותו אחת לחודש. לא תמיינו – תיתקעו עם הזבל בבית עד לפינוי, וכבר קרה לנו שגם אחרי שנתקענו כמה שבועות בבית עם זבל והשחור התרוקן, הזבל שהיה בבית מילא אותו לגמרי ככה ששוב נתקענו…
4. אסור לבלבל בין סוגי האשפה – תשימו אריזות בפח הירוק – לא יפנו אותו (והם בודקים ופותחים שקיות..), תשימו אשפה שהיא לא נייר בכחול – לא יפנו.. הבנתם את הקטע.
5. רוצים להתלונן שלא פינו לכם? אין בעיה, תיכנסו לאתר, תמלאו כמה דפים של פרטים אישיים ובסוף תגלו שכבר התלוננו עליכם שלא הפרדתם נכון ולכן לא פינו… true story
6. שמתם אשפה של הפח הירוק בשקיות לא מתכלות – wrong! לא יפנו לכם. יש שקיות מיוחדות שמתכלות מהר וכדאי לשים בהן את הזבל הירוק (ששש אל תגלו, אבל השקיות האלה באמת נפלאות וממש קל לעבוד איתן על השיש כשמקלפים ירקות ומבשלים, פשוט שמים הכל בשקית הקטנה שעל השיש וישר לפח הירוק בבית/בחוץ).

מה עשינו כדי להשתפר בתחום הזה ולהקל על עצמנו?

1. דיברנו עם חברים פה וקראנו (בעיקר אני) הרבה על מה הולך לאיפה, אשכרה דוקטורט הדבר הזה.
2. קנינו פחים קטנים ובינוניים הביתה: 2 קטנים מתחת לכיור – ירוק ושחור, 3 גדולים שעומדים אחד על השני ליד המקרר – חום כחול ושחור נוסף (וכן, צריך שני שחורים בבית כי זה מתמלא סופר מהר, גם עם כל המיחזור).
3. הבנו ש- if you can't beat them, join them, שאין לנו דרך באמת להילחם בזה ושאיך שלא נסובב את זה שווה לנו ללמוד למחזר ולהתיישר איתם, אז פשוט עשינו את זה.
4. התחלנו כמה שאפשר לקנות ללא אריזות / באריזות גדולות שאפשר למיין בבית, למרות שהאבסורד הכי גדול פה שהכל נארז פה בחומרים לא מתכלים כמו צלופן דק ומעצבן, במקום לאפשר אריזות קצת יותר נוחות. לפחות זה ככה בסופרים שאנחנו קונים מהם.

איך אתם מתמודדים עם מיחזור בבית? מה הדברים שאתם עושים (או רוצים לעשות)? כתבו לי בתגובות

מה שכן, תמיד אהבנו כזוג להשתעשע ברעיון של לגור תקופה כלשהי בחו"ל "כמו המקומיים", בעיקר בארה"ב דווקא – בגלל אמאזון, קוסקו ושאר המותרות והגודל שיש למדינה הזו להציע, ומבחינה פרקטית – רילוקיישן תמיד הייתה על הפרק מאז שהבן זוג שלי התחיל לעבוד בהייטק עם הרבה נסיעות, רק שלרוב לא רציתי, מבחינת מרחק, שפה ובעיקר – המרחק מהמשפחה שלי ושלו.

המקום היחידי שאמרתי שיש מצב שאשקול, וזה היה הרבה שנים לפני שההצעה בכלל הגיעה – זו אנגליה. כי היא גם קרובה יחסית מבחינת טיסה, גם דוברת אנגלית, גם מתקדמת מבחינת חנויות ותרבות, וגם לא במרחק כזה שצריך לדבר עם המשפחה באמצע הלילה.. ואז הגיעה ההצעה ואחרי מחשבה קצרה – אמרתי כן.

דקה אחרי, ובמשך כל השנה אחרי, ההשלכות של ההחלטה הזו ומה הדברים הטובים והפחות טובים שהיא תביא איתה התחילו להדהד לי בראש, להפריע לי לפעמים בשינה ולגרום לי לתחושה לא נוחה בגוף של פחד מהלא ידוע. ואז.. הגיעה הקורונה – טרפה הכל, לכולם, ודחתה את המעבר שלנו בכמה חודשים שהתבררו כנס אמיתי, מבחינתי לפחות.

איזה חלומות היו לי לגבי התקופה, מה הספקתי להגשים כבר ומה עוד אני רוצה להגשים, בהתחשב בקורונה והכל?

1. לשבת בסטארבקס לשתות קפה בשקט – לא ממש אפשרי עכשיו, כן קניתי כבר סטארבקס כמה פעמים וההייפ כשגרים פה שונה מאשר ההתלהבות שמגיעים לטיול בחו"ל.

2. לטייל בשקט בפריימרק – עשיתי, כמה פעמים, לא בשקט אלא עם הילדים, אבל הדקות הבודדות ש"גנבתי" ללכת לבד עם אחת הבנות, או לראות מה גיא חולם לקנות לעצמו היו יקרות מפז. ולבד – בטוחה שיגיע גם בקרוב.

3. ללכת בשכונה שאנחנו גרים בה – הכי פשוט והכי מתבקש, וכבר הגענו לעשות. בהתחלה הילדים לא היו ממש בקטע וירד גשם והיינו בבידוד (ועוד מגוון תירוצים), אבל בסוף הצלחנו וגילינו שזה ממש כיף לגלות את הסביבה הקרובה.

4. להכיר חברות חדשות – לגמרי הגשמתי. בטח עוד אכתוב הרבה על השינוי שרילוקיישן עושה לכישורים החברתיים, אבל משהו בי לגמרי נפתח עם המעבר וההבנה שהחברים פה זה כמו סוג של משפחה, בעיקר הישראלים ביניהם, אז חייבים לשמור על קשרים טובים, להכיר כמה שיותר, ולנסות להיפגש (כשאפשר ומותר – כרגע אסור).

5. לנסוע באופניים כל המשפחה יחד – היה לי חלום לצאת מהחניה של הבית הפרטי שיש לנו כאן, כולנו בנסיעה ולטייל. השבוע סוף סוף זה קרה, והיה כל כך כיף שאני בטוחה שזה ימשיך.

6. לטייל עם הילדים ברחבי אנגליה ואירופה בכלל – כרגע, לא רואה את זה קורה. הסגר על האיזורים פה בא והולך, אז מתישהו כשהוא ישתחרר קצת מקווה שנוכל לנסוע לאירלנד או לונדון, שני מקומות שראשונים יחסית ברשימה שלי.

7. קניות – מכירים את זה שאתם מתכננים נסיעה לחו"ל (לא כרגע כנראה…) ואומרים 'טוב, את זה נקנה כבר בטיול'? אז ככה היה לנו במשך כמעט שנה, מדברים גדולים כמו סלון חדש, דרך דברים קצת יותר קטנים כמו מיטות חדשות לילדים ועד חלוקי אמבטיה ושואב נייד חדש. כשהגענו די השתוללנו בקניות, אבל אלוהים – זה היה כיף! ועוד יותר כיף זה ליהנות מהדברים כל הזמן (ומרפי, תיזהר לך, זה שאני אומרת שאני נהנית לעשות דברים בבית לא אומר שאני נהנית להיות בבידוד בבית כל הזמן, תרגיע קצת).

8. לראות את הילדים במדי בית ספר אנגליים – על ההבדלים בין בתי הספר בישראל לאנגליה עוד אכתוב בהמשך פוסט מפורט אבל אחד הדברים שהכי נותנים תחושה של אנגליה מבחינתי זה המדים של בית ספר. אשכרה הייתי צריכה לקרוא מדריך של 2 עמודים מה מותר ומה אסור, לברר עם חברות מקומיות איפה לקנות כל דבר ולחכות לקבל מבית הספר ביום הראשון ללימודים את העליוניות עם לוגו הבית ספר. אבל – זה שווה את הכל וממש מגניב לראות את שלושתם ככה יפים עם המדים.

9. העסק – זה אחד השינויים הכי גדולים שעברתי, מעבר לכל השינויים הגדולים ברמה המשפחתית. העסק שלי עבר שינוי לקראת המעבר לפה, ובשבועות האחרונים עוד יותר הדברים השתנו ונהיו לי יותר מדויקים. המשמעותי – נפתח לי הראש, ממש. כאילו פתאום קלטתי שאני יכולה למכור את המוצרים שלי לכל העולם, שאני יכולה להקליט סרטונים ליוטיוב ולהתלהב מהם, שאני יכולה לעצב גם באנגלית ולשווק באנגלית – הכל פתאום קרה. ועכשיו, לאט לאט, אני מתחילה בכל שבוע לעשות צעדים כדי להגיע לחלום שלי – עסק בינלאומי, שמוכר לכל העולם, בעברית ואנגלית, עם מוצרים שמכוונים לילדים ולהורים, ונותנים להם כלים כיפים וצבעוניים.

10. לחגוג (גם) חגים מקומיים – אחד הדברים שהיו לשנינו חשובים עם המעבר לפה זה לשמר את המסורות המשפחתיות שלנו, את החגים היהודיים, אבל גם ללמוד על החגים המקומיים ולחגוג אותם יחד עם השכנים. כבר יצא לנו בינתיים לחגוג את האלווין (לדעתם של הילדים לא השקענו מספיק בקישוט הבית), את כריסטמס (פה כבר למדנו לקח וקישטנו יפה מכל עבר, כולל עץ, מתנות ו"צעדים של סנטה" שכביכול יצא מהאח) ואנחנו מחכים לחגים הבאים.

11. לשחק בשלג וליצור איש שלג בחצר – אם כבר עברנו מדירה בפתח תקווה לבית פרטי באנגליה, איזה כיף גדול יותר יכול להיות מלהתעורר בוקר אחד לשלג שמכסה את כל החצר ומאפשר לילדים לצאת וליהנות (לראשונה!) משלג אמיתי לבן ורך. הייתה חוויה מדהימה ומקווה שיהיו עוד כמה ימי שלג שנוכל ליהנות בהם.

עוד? בטוח שיש לי עוד חלומות, אבל כרגע אלו נראים לי מספיק להעסיק אותי לחודשים הקרובים. החלום המרכזי שעוד לא הגשמתי ועצוב לי שכרגע לא ידוע מתי יתגשם, זה לארח את המשפחה שלנו פה. עם הסגר והבידוד שנדרש משתי המדינות האדומות האלה, לא ברור מתי זה יקרה, אבל מבטיחה שכשזה יקרה – אעדכן גם פה, ואהיה הכי נרגשת בעולם.

ומה החלומות שלכם בימים אלה? מה אתם רוצים להגשים או כבר עובדים עליו?
ספרו לי בתגובות, ממש אשמח לשמוע.

לכן החלטתי שיהיה מעניין לשלב פה מדי פעם מלבד הפוסטים שלי, גם סיפורים נוספים, של כותבים אורחים. הפעם אני שמחה לארח את עופרי פז, מעצבת פנים, כותבת תוכן, סטייליסטית ובלוגרית, לראיון על הסיפור שלהם.

1. מתי היה הרגע בו החלטתם לעבור ומה גרם לכם לקבל את ההחלטה הזו?

זה התבשל אצלנו כבר הרבה זמן. שנינו חלמנו על מגורים בחו״ל , לפחות לתקופה, ודיברנו על זה בינינו כמה פעמים. שנה אחרי שהתחתנו נסענו לירח דבש בארצות הברית. השהות הארוכה שם ושיחה עם קרובת משפחה שלי שחיה בסן פרנסיסקו גרמו לנו להבין שזה חלום בהחלט בר השגה, באותו טיול הזרע נשתל אבל לקח לנו עוד כמה שנים עד שעשינו את זה. החצי השני שלי היה מוכן לצעד הזה הרבה לפני, אני דחיתי את ההחלטה עקב המרחק מהמשפחה והחברים, במיוחד לאור העובדה שכבר התחלנו לחשוב על הרחבת המשפחה הקטנטנה שלנו. היו כמה סיבות שגרמו לי בסופו של דבר ללכת על זה, אחת מהן היא הנושא הכלכלי – בתור עצמאית עבדתי המון שעות והרגשתי חנוקה, במרדף אינסופי אחר עוד פרויקטים ועוד כסף וזה הוביל אותי לתקופות עמוסות מאוד ולעבודה שוחקת מסביב לשעון. למרות ששנינו עבדנו והרווחנו טוב התקשנו להשאיר את הראש מעל המים וכמובן שלא היה בכלל מה לדבר על רכישת דירה או חיסכון לטווח ארוך. בנוסף עברנו משבר אישי שגרם לנו לשים את עצמנו בראש סדר העדיפויות ואחריו חיפשנו שינוי, התרעננות והתחלה חדשה. אחריו הרגשתי שזה הזמן הנכון.

אני זוכרת היטב את הרגע שבו ממש התקבלה ההחלטה – החצי השני ישב על הספה בסלון והוא סיפר לי שאחיו, שעבר לברלין כמה שנים לפני כן, מצליח לחסוך לא מעט כסף כל חודש. עצרתי באותו רגע את מה שעשיתי ואמרתי לו "אז בוא ניסע" ומשם התחלנו לגלגל את זה.

2. מה החששות שהיו בך לפני המעבר ומה השתנה בהם מאז?

מצד אחד לא חששתי מכלום, ברגע שהחלטנו ללכת על זה לא הסתכלנו לאחור והרגשתי שכל עוד שאנחנו ביחד – נצליח להתגבר על הכל. מצד שני היו כמה נקודות שגרמו לי לתהיות, מחשבות וסימני שאלה –

חששתי מהחורף הקר.

חששתי מהקריירה שלי, שכבר סוף סוף התחילה להתבסס בארץ. כעצמאית אני מתבססת לא מעט על קשרים אישיים שנבנים לאורך זמן וידעתי שהמעבר יחזיר אותי כמה וכמה צעדים אחורה.

חששתי מהגעגוע.

וחששתי מהשפה.

האמת שלא הרבה השתנה, זה לא שחור ולבן והחששות לא נמחקים בבת אחת. זה תהליך שיש בו עליות ומורדות, ימים טובים יותר ופחות. מה שכן, עברנו את שני החורפים ממש בשלום ואני אפילו מעדיפה אותם על פני הקיץ הישראלי (אבל יש לציין שהם נחשבים לקלים ביחס לשנים קודמות והטמפרטורות לרוב נשארו מעל האפס).

3. אצלנו הרבה שאלות שעלו לי בעקבות ההחלטה לעבור קשורות לזהות היהודית והישראלית שלנו ועד כמה אצליח לשמר או אפילו לחזק מעבר למה שקיים פה בישראל אותן, איך הדברים האלה מתבטאים אצלך?

המעבר גרם לי לחשוב הרבה על האופן שבו ישראליות או יהדות קשורות לזהות האישית שלנו. אנחנו שנינו אתאיסטים, אז יהדות עבורנו היא יותר מסורת ופחות אמונה. העובדה שהבן שלנו נולד כאן והזהות שלו נבנית כאן מאפשרת לנו להגדיר עבור עצמנו מה חשוב לנו ואילו אלמנטים מתוך המסורת אנחנו משמרים ומעבירים הלאה.

חשוב לי שהוא ירגיש חלק מהמדינה שאליה הוא נולד, בגן למשל, שהוא ברובו נוצרי, חוגגים חגים נוצריים ואנחנו לומדים בפעם הראשונה את המסורת והחגיגות שלהם. יחד עם זאת חשוב לי שהוא יכיר גם את המקום שממנו אנחנו הגענו ואת המסורת שלו ושלנו. אנחנו קוראים ושרים לו בעברית, הולכים לחוגי מוזיקה ושעת סיפור בעברית ועכשיו כשהוא יותר מתקשר ומבין מה קורה סביבו התחלנו לציין גם חגים. חשוב לי גם שהוא יכיר מינים, גוונים ואנשים שונים וזו אחת הסיבות שרציתי להגיע לכאן מלכתחילה. החצי השני שלי עובד עם אנשים מכל העולם – ארצות הברית, גרמניה, אלבניה, מצרים, טורקיה, אוסטריה, הודו… אין כמעט שניים מאותה מדינה וזה מדהים בעיני. ככל שהוא יגדל נצטרך להקדיש יותר ויותר מחשבה איך לתקשר לו את המסורת והאמונות שלנו, בינתיים אנחנו לוקחים מה שאנחנו אוהבים, את הדברים שאנחנו מתחברים אליהם וזוכרים לטובה כילדים ומוצאים את הדרך שלנו בתוך הנושא המורכב הזה.

4. מה הדברים שהיה לך חשוב ליצור בסביבה הקרובה שלכם בחו"ל – חברים, קהילה ועוד, ואיך יזמת את זה שהם יקרו?

אנחנו פה פחות משנתיים ואלו דברים שלוקח הרבה זמן לבנות. אבל כמובן שחשוב לי ליצור בית, מעגלים חברתיים, מעגלי תמיכה עבורנו ועבור הבן שלנו. חשוב לי שהוא לא ירגיש לבד ומרוחק, שיהיו לו קשרים טובים עם מבוגרים נוספים מלבדנו ושהוא ירגיש קרוב לבני המשפחה למרות שרובם נמצאים במרחק של כמה שעות טיסה. יש לנו ניצנים של חברויות שצריך לטפח ויש פה קהילה ישראלית מאוד חזקה ותומכת, בעיקר של הורים ומשפחות צעירות. יש המון עזרה הדדית, שיח כנה ונדיבות וזה מאוד מרגש. כולנו בסופו של דבר עוברים דברים דומים ומנסים לגדל ילדים בלי מעגלי התמיכה הרגילים של סבא, סבתא, דודים וכולי. הקהילה הוירטואלית, שלפעמים גם יוצאת מהמסך, עוזרת המון. מעבר לזה בינתיים עוד לא יזמתי יותר מדי. השנה וחצי האחרונות כללו הרבה בירוקרטיה, מעברי דירה והסתגלות לחיים חדשים גם במקום חדש וגם בהרכב משפחתי חדש, וזה הרבה מאוד. עד כה היינו יותר במצב של התכנסות פנימה ופחות יזמנו קשרים חדשים והזדמנויות. מאמינה שגם זה יגיע, לאט אבל בטוח.

על האורחת שלנו: עופרי פז

אני עופרי פז, בת 33, גרה בברלין מאוגוסט 2018 יחד עם החצי השני שלי והכלבלב שלנו לואי. עברנו כשהייתי בהריון מתקדם והגוזל הקטן שלנו נולד פה, בספטמבר 2018.

עברנו לכאן בלי תאריך חזרה, בלי דד ליין. שני כרטיסי הלוך ו-5 מזוודות. העובדה שעשינו את הצעד הזה ביחד, כזוג וכמשפחה, עזרה מאוד להסתגלות שלנו. הבית שלי נמצא איפה שהגברברים שלי נמצאים וזה לא משנה באיזה אזור זמן אנחנו, כמה מעלות יש בחוץ ואיזו שפה מדברים ברחוב.

אני מעצבת פנים, כותבת תוכן, סטייליסטית ובלוגרית והחצי השני מתכנת. עוד לפני המעבר הוא מצא עבודה בתחום וזה למעשה אפשר לנו לעשות את הצעד הזה. אורכה של חופשת הלידה בגרמניה היא שנה, אז רק לפני כמה חודשים הגוזל נכנס למסגרת ואני חזרתי לאט לאט לעבוד, לאחרונה פתחתי פה עסק עצמאי ואני מתחילה לחשוב על הכיוונים שהייתי רוצה שהעשייה שלי תתקדם אליהם, זאת במקביל ללימודי גרמנית. השפה בעיני היא מרכיב ממש מהותי בתחושת השייכות, לכן מעבר לכך שהיא תעזור לי ביומיום ובעבודה מול לקוחות וספקים עתידיים, זה מאוד חשוב לי ברמה האישית והרגשית.

הריון, לידה ושנה ראשונה עם תינוק ראשון הם מורכבים ומאתגרים בכל מצב ואי אפשר ממש לדעת מראש למה נכנסים לפני שצוללים פנימה. למרות הקושי העצום של לעשות את זה בלי המשפחה הקרובה והחברים הטובים, יש בזה תחושה ענקית של מסוגלות ועצמאות. הקשר הזוגי שלנו עומד איתן למרות ובזכות כל האתגרים ואנחנו לומדים את היומיום החדש שלנו ביחד, זה לצד זו, בדיוק כפי שעשינו מגיל 19 ועד היום, דרך צבא, לימודים, עליות ומורדות. כמובן שיש רגעים קשים שאני נשברת ומרגישה מאוד לבד. זה לא תמיד נוצץ, הרפתקני ומרגש, יש גם הרבה שגרה, בית, עייפות ותשישות, כמו אצל כל זוג הורים צעירים. מצד שני הסיטואציה הזו מחזקת מאוד את התא המשפחתי הקטן והטרי שלנו. אנחנו לומדים לסמוך על עצמנו, על תחושות הבטן והאינטואיציות שלנו ויותר קל לנו לסנן את רעשי הרקע כאשר הם נכתבים דרך הודעות ותגובות ברשתות או נאמרים בשיחות ווטסאפ.

את עופרי תוכלו לפגוש באתר שלה, ובאיסטגרם.

תודה רבה עופרי על פוסט מעולה

הרי לקח לנו הרבה מאוד שנים יחד כזוג ואחר כך כמשפחה עם ילדים לגבש את הזהות שלנו המשפחתית – מה אנחנו אוהבים לעשות, איפה אנחנו אוהבים להיות (בעיקר ביחד בבית), שמירת הכשרות – עד כמה ואיך מתאים לנו, החגים, מסורות משפחתיות, הכל.
לעומת זאת, ברילוקיישן כאילו נפתחת לנו בחירה מחדש בהרבה נושאים. בחלקם כנראה נשאר אותו דבר ובחלקם אולי נוכל לבחור מחדש, להגדיר מחדש.

לדוגמה – היום אנחנו חיים בדירה, באזור עירוני לגמרי, עם קניון ובית קפה מתחת לבית, חוג לילדים, בית ספר במרחק נסיעה או הליכה די קצרה – חיים עירוניים ונוחים.

באנגליה – פתאום נפתחות עוד אפשרויות. רוצים לגור בבית ישן או חדש מהניילונים? מודרני או קלאסי? עם שטיח בכל הבית או רק בחדרים? עם הפרדה בין חדר האוכל ללאונג׳ או אופן-ספייס?

ומי אנחנו באנגליה? 

בית ספר יהודי אין בנמצא בעיר שאנחנו נוסעים אליה (אלא אם יש לכם תקציב של 4000 פאונד לעונה…), ולא תמיד אפילו יש אפשרות של בית ספר עירוני רגיל, לפעמים אולי עדיף בית ספר נוצרי עם דירוג גבוה יותר וכמות תלמידים קטנה יותר. 

מה לגבי חגים? שלנו ושלהם, או גם וגם? מה מסבירים לילדים על כל השינוי? איך דואגים ללמד אותם על החגים היהודיים כשאין בית ספר שעושה עבורנו את רוב אם לא כל העבודה?

קיצר הבנתם, המון שאלות.

לעתה, אין לי תשובות לרובן. אבל אני כן שמחה שאנחנו מדברים בינינו בפתיחות ולרוב גם צוחקים על הכל. זה משחרר משהו בינינו ומאפשר להחליט ממקום שנכון לנו, זוג שמתחיל להתקרב לגיל 40 (היי… יש לנו עוד זמן..), ויכול להחליף בחירות, לדייק אותן למי שאנחנו היום ולאו דווקא למי שהיינו לפני חמש או עשר שנים, למי שההורים שלנו אולי רצו שנהיה או הסביבה.

מוזמנים לעקוב אחר המדור החדש 'משפחה ברילוקיישן', ואחר ההרפתקה שאנחנו יוצאים אליה.

אם בשנים הקודמות המטרה הכללית של הבלוג הייתה בעיקר גדילה והתפתחות הקהילה, כי גם העסק שלי לא היה מבוסס על הבלוג הזה, השנה המטרה הייתה לגמרי להפוך אותו לעסק ולמצוא את כל אפיקי ההכנסה האפשריים ממנו.

מה היה לנו בשנת 2019

הסיכום שלי כאן תמיד כולל גם את הסיכום של הבלוג עצמו אבל גם סיכום אישי שלי, כי בכל זאת – הבלוג הזה מלווה גם את החיים האישיים שלי כסוג של יומן, מעבר לתוכן המקצועי שעולה בו. אז הנה הסיכום בנקודות:

1. השנה יזמתי יחד עם קרן בר ועוד קבוצת חברות מפגשי מאסטרמיינד אחת לחודש, זה התגלה כמשהו מאוד מפרה, ממקד ועוזר ללמידה גם מחברות שיש להן קהילה ובלוג ועסק עצמאי.
2. פודקאסט חדש – ממש ב-1.1.2019 השקתי את הפודקאסט שלי שנקרא גם וגם. המטרה הייתה ליצור אפיק שיווק נוסף, שנעים לי מאוד בו ומאפשר לי לדבר עם חברים (וגם אנשים שהכרתי רק במהלך העונה) על עסקים, הורות ועוד הרבה תחומים בין לבין. עונה 1 כללה 15 פרקים ולפני כמה חודשים התחלתי את הקלטות עונה 2 שעולה לאוויר ממש מחר (1.1.2020).
3. אחד הדברים האישיים יותר, שהיו גם עוגן שעזר לי להתמיד בכתיבת הבלוג ולשמור על אנרגיות גבוהות במהלך כל השבוע היה שהתמדתי בכושר ובמדיטציה. את שני הדברים האלה אני עושה בבית עם 2 אפליקציות נהדרות ומומלצות: headspace למדיטציה, ו-Freeletics לכושר.
4. אתגרים – מתחילת הבלוג, אני נהנית ליצור אתגרים לקהילה. הם נותנים ערך מוסף לחברים בקהילה, עוזרים לי להגיע לקהל חדש שעוד לא מכיר את הבלוג וגם על הדרך מגדילים את רשימת התפוצה (בעלי עסקי ורוצים ללמוד איך ליצור אתגרים דומים? אני מלמדת את זה כאן).
   השנה עלו לאוויר 2 אתגרים חדשים: אתגר אביב שעסק בסדר במטבח לקראת פסח (התקיים ב-24.3), ואליו נרשמו למעלה מ-350 אנשים, ואתגר הסתו בשיתוף קרן בר (המוכרת גם כ-KAREN B), שעסק בסדר בארון הילדים (התקיים ב- 27.10) ואליו נרשמו קצת יותר מ-100 אנשים.
5. אחד הדברים החשובים שעשיתי השנה לטובת הבלוג היה ההעברה שלו לוורדפרס. בשנים הראשונות היה לי מאוד כיף ונוח לעבוד עם WIX, ותכלס אין לי דברים רעים להגיד על המערכת הזו, למעשה אני עדיין משתמשת בה לאתר השני שלי אבל בתחילת 2019 הרגשתי שהגיע הזמן לעבוד לסביבת עבודה שתאפשר לי יותר גמישות ויותר כלים – ואני חייבת להגיד לכם שזה לגמרי השתלם. מעבר לנוחות השימוש במערכת וזמן הטעינה המהיר בהרבה של האתר, יש שינוי משמעותי במספרים השנה, שנובע גם מהשינוי הזה – במהלך 2019 גלשו לאתר 44,000 אנשים, ואם הממוצע החודשי לפני המעבר עמד על כ- 2000 אנשים בחודש, לאחר המעבר הממוצע החודשי עומד כבר על כ- 4500 אנשים, ורק הולך ועולה עם החודשים.
   אני חייבת להגיד תודה רבה לשני אנשים שדחפו, לימדו וייעצו לאורך כל הדרך של המעבר לוורדפרס, שלקחה כ-4 חודשים בתחילת השנה והם – חן יאקה שומרון ושמעון שומרון מסטודיו לימונדה. מעבר לחברים ממש טובים, לא יכולתי לעשות את המעבר הזה בלעדיכם – תודה מכל הלב (ממליצה לכם לקרוא את סיכום השנה שלהם, הוא מצוין ומעורר השראה).
6. אחת ההחלטות הכי חשובות שקיבלנו ב-2019 והולכת להשפיע על השנתיים הקרובות שלנו היא שהחלטנו לעבור לאנגליה. כן, אני יודעת שזה בטח בא כהלם להרבה מכם, כי לא ממש דיברתי על זה ברשת ומי שיודעים מזה בינתיים זה בעיקר משפחה וחברים, אבל זו החלטה שקיבלנו באהבה לפני כמה חודשים כבר, מתוך רצון לטעום את החיים בחו"ל ובעיקר – לאפשר לדביר להתקדם לתפקיד שממש תפור עליו. ההחלטה הזו גם עיצבה את כל התהליכים השונים והתכנונים שלי קדימה מבחינת מוצרים, תוכן הבלוג ואיך דברים הולכים להתנהל מרגע שנגור שם. מניחה שעוד הרבה יישתנה ואתם מוזמנים לעקוב אחר כך בקרוב במדור חדש בשם 'משפחה ברילוקשיין'.
7. נסענו 3 פעמים לחו"ל – פעמיים עם הילדים ופעם רק שנינו.
8. נפגשתי הרבה לקפה עם חברות.
9. תזמנתי הרבה תכנים קדימה וחסכתי לי זמן במהלך השבוע לעסוק בדברים אחרים כמו פיתוח מוצרים.
10. אחרי שנה שהיה לי בראש – עיצבתי את יומן הטיול ויצרתי ליין חדש של מוצרים והכנסות גבוהות יותר מהחנות.
11. הפסקתי לקחת לקוחות עיצוב – לגמרי.
12. ניסיתי להקליט וולוג (vlog) והפסקתי כי הרגשתי שהאפיק הזה לא מתאים לי, לפחות לא כרגע.
13. עבדתי עם משפיעניות על שיווק היומן, חלק עבד ממש טוב וחלק פחות, אבל מהכל למדתי ולקחתי לקחים לשנה הבאה.
14. למדתי המון קורסים חדשים – גוגל אנליטיקס, תבניותיות באלמנטור, בוטים בפייסבוק, אסטרטגיה שיווקית, superfans של פאט פלין ועוד…
15. חנות חדשה – פתחתי מחדש את חנות האטסי והתחלתי למכור!
16. פוסטים חדשים – השנה העליתי 25 פוסטים חדשים לבלוג.
17. מבצעים – השתתפתי בשופינג IL ובבלאק פריידי ויצרתי עוד כמה מבצעים מקומיים בחנות.
18. קהילת הבלוג הגיעה ל-3300 חברים!

5 הפוסטים הכי נצפים השנה

1. רשימת 45 פעילויות לילדים בחופש הגדול או מה עושים היום עם הילדים
2. לוח תכנון ארוחות שבועי + רשימת רעיונות לתפריט
3. חומר קריאה לחג – 11 בלוגי אוכל ישראלים ששווה להכיר
4. מסעדה לשישי בערב עם ילדים – רשימת 40 המסעדות המומלצות ל-2020
5. מתכון: מתכוני אוכל אצבעות (פינגר פוד) – אוכל לתינוקות בגיל 9 חודשים ומעלה

המוצרים שנמכרו הכי הרבה

1. מארז משפחתי 2 יומני הטיול שלי לילדים – מטיילים בחו"ל
2. מארז משפחתי 3 יומני הטיול שלי לילדים – מטיילים בחו"ל
3. יומן הטיול שלי לילדים – מטיילים בחו"ל
4. השנה הוספתי לחנות מוצרים של ספקים, שלדעתי מתאימים למוצרים שלי ונותנים ערך מוסף לקונים בחנות. הפופולרי ביותר מכל המוצרים האלה היה פלייסמט מפת העולם – עברית שעוצב באהבה ע"י מוניקה מוסקוביץ הידועה גם כ-Mokile.
5. מהמגנטים שלי הפופולרי ביותר הוא מגנט רשימת קניות שבועית והשנה התווספו עוד מגוון חדש של מגנטים למלאי (מוצר חדש שיגיע בתחילת שבוע הבא הוא מגנט מה לשים בקופסת האוכל – שמות הילדים, שנולד בעקבות בקשה של לקוחה לשינוי במגנט קיים).
6. עוד מוצר ממש פופולרי שיצרה הדס אופיר בעלת האתר מידעל'ה הוא חידות מתגרדות, שמגיע ב-2 סדרות וכל סדרה מותאמת לטווח גילאים אחר (א'-ג' ו-ג'-ה').
7. אחת מהמטרות שלי השנה היתה להוסיף לחנות לא רק מוצרים פיזיים אלא גם דיגיטליים, וזה נבע גם מהרצון שלי ליצור מוצרים שיהיה לי קל למכור ולספק לאחר המעבר שלנו לאנגליה, וגם לתת לקהילה מוצרים שקל לרכוש וליהנות מהם שוב ושוב. אחד מהמוצרים הדיגיטליים שנמכרו השנה יפה היה קייטנת הקיץ של 2019 שמאוד אהבתם, ומתוכננים עוד מוצרים דומים בשנת 2020.

מה מתוכנן לשנת 2020

השנה אני מוצאת שממש קשה לי לתכנן תוכניות לטווח ארוך, בעיקר בעקבות השינוי שמגיע בקרוב. אבל בכל זאת, מה אני רוצה שיהיה?

• מדור חדש – משפחה ברילוקיישן (יעלה בקרוב)
• המשך האתגרים בקבוצה – לפני פסח, בקיץ, בחזרה ללימודים ועוד…
• להרחיב את סל המוצרים שלי בעוד 20 מוצרים חדשים – מיומנים חדשים לילדים ולהורים, מדבקות לתכנון וליומן ועוד מגוון של מוצרים דיגיטליים שונים.
• הגדלת המכירות בחנות אטסי.
• פתיחת חנות באמאזון.
• עונה חדשה של הפודקאסט שעולה מחר ותקושר גם מתוך הבלוג הזה.
• להיות יותר עם המשפחה, לטייל, להיות נוכחת במעבר שלנו ולקחת את הזמן להתאקלם בסביבה החדשה, בלי להיות לחוצה מהעבודה.
• להתמיד בכושר ובמדיטציה שלי, ולהוסיף עוד פינוק עצמי אחת לחודש (כמו מסאז' או ציפורניים).